דמעות וכאבים של פרידה

כתבתי פה בחודש מרץ השנה. לא יודעת מה עובר עליי ומה עובר לי בראש. אבל משהו לא טוב עבר בטיפול הזה. מאז עליתי וירתי מהמסלול לסירוגין מאות פעמים, משהו לא טוב מרגיש לי בטיפול הזה. התחלתי טיפולי פוריות לבד אחרי פרידה כואבת מבן הזוג שלי (שלא רצה משפחה וילדים)ף וכעת נפרדת מהמטפל על סף שנתי ה40 הכל מתפורר לי מול העיניים במו ידיי ובעיקר הקשר עם המטפל מאז אני שוכבת עם כאבים עזים בכל הגוף, לא ישנה, לא אוכלת, בקושי מתפקדת ביומיום, לוקחת כדורי הרגעה כדי לנסות להירגע קצת מהסערה הזאת, לעבור את המשבר הזה שקורע אותי אני רוצה להמשיך הלאה, להשיג ולהגשים חלומות חדשים למצוא זוגיות, להביא ילדים, להקים משפחה, לשמוח ולשמח 8 שנים עם אותו מטפל רצוף לא יודעת איך הגעתי למצב הזה שהגענו אליו בטיפול שאני ממש בורחת ממנו עכשיו כמו מאש, למה אי אפשר להיפרד יפה? איך עושים פרידה יפה בלי משקעים ופחדים?

כרגע אין לי הבטחה להצלחה בשום תחום מה שיש זה בעיקר האין והוא מועצם פי כמה וכמה בעין הסערה מחר אני אמורה לפגוש אותו לפגישת סיכום אין לי מושג איך עושים את זה במצבי,מה אומרים לא רוצה לבוא בתלונות או להתבכיין אבל חבל שלא סיימתי את זה אז... כנראה שיש אנשים שפוגשים בחיים כדי ללמוד שיעור חשוב על עצמך אני בעיקר לומדת עכשיו לשחרר כדי שאוכל להתקדם הלאה למטרה החשובה ביותר שלי , הגשמת חלום: הקמת משפחה משלי אני לומדת שכדי להתקדם חייבים לשחרר גם את התקווה (שזה יהיה בסדר, שזה מצב זמני בינינו וכיוצב) יש לך רעיון איך לסיים מחר? אני לא רוצה להיתפס לדמעות ודרמות מיותרות זה גם ככה נורא קשה לי לפגוש בו שוב