כלום...

פשוט כל היום לא עשיתי כלום. יש לי עבודה להגיש ועוד לא התחלתי מאמרים לקרוא עוד מעט מבחנים ואני קרבן מצויי שחי במערה שוכה רוצה להעלם מהעולם.... עוד שבועיים מהיום ואני לבד ...ואין לי מטפלת ואין בנמצא והפכתי את כל העולם ויש עוד שמחפשות לי ואין .. אני מתחילה להבין שאני צריכה להמשיך לבד וזה מפחיד כל כך ...תמיד דמיינתי את סוף הטיפול בהדרגה פעם בשבועיים ואחר כך פעם בחודש וזהו ..לא ככה בבום אחד...שש שנים שאני לא זזה לבד אלוהים לפעמים אני מצטערת שהתחלתי את המסע הזה ...ואני יודעת שיש לי כוחות ויש לי אותי וזה גל וזה יעבור ותמיד הכי חשוך בתחתית אבל משם צומחים מבינה הכל ...אבל הלב שלי נשרף וכואב כל כך ...ורוצה לסמס לה למה ? למה היא הבטיחה לי שתהיי איתי עם ידעה שלא יכולה..למה עשתה הכל שהם יגיעו . הראתי לה סרט לפני שנתיים בערך איך אני נראית איזה עוצמות יש בי ..היא אמרה שזה בסדר היא תתמודד..לפני חצי שנה שהסכמתי לגעת בגוף אמרתי לה שזה יביא איתו גל חדש וחזק יותר היא אמרה שזה בסדר ואנחנו חזקות ונתמודד ..אם הייתי חושבת שהיא לא יכולה לא הייתי נוגעת בגוף הזה ואף אחד מהם לא היה מגיע ...אוףף ליאת איך אני יוצאת מהמקום הזה ...מאמינה שאלוהים ישלח לי את האדם הנכון ברגע שאהייה מוכנה ושזה חלק מהתהליך שאני חייבת לעבור אבל כמה ? באמת שזה כבר מוגזם לבדוק אותי כל כך הרבה

הי..חושבת עלייך, ממש לא פשוט, מקווה שתמצאי מטפלת במהרה ואני יודעת שלמטפלת הזו אכפת ממך, היא לא נוטשת, לפי הכתיבה שלך אני מבינה שהיא נהדרת ותעזור לך ומקווה שגם הסביבה תומכת, זה חשוב! שמרי על עצמך יקרה, את חשובה!! ותצליחי להתגבר, מאמינה בך מאוד!!! חיבוק כזה שיתאים למצב, מיכל