חייב הסבר הגיוני למקרה מוזר הזה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום ליאת! כבר כמה שנים אני בטיפול פסיכיאטרי על ידי כדורים בעקבות דיכאון וחרדות.הדיכאון עבר לי מזמן. במקביל נמצא בטיפול פסיכותרפי סביב נושא חרדה חברתית. עם מטפלת הקודמת הטיפול היה בסדר, אפילו נחמד. אבל היא עברה לאיזור אחר בארץ והעבירה אותי לפסיכותרפיסת אחר. הוא אמר שהטיפול אצלו מתוכנן למשך שנתיים- שלוש. פעמים בשבוע. שמעת אי פעם על טיפול במתכונת כזו? עד עכשיו הייתי אצלו 20 פגישות. ואמרתי לו שאין שיפור.והוא אמר שאחרי שנתיים אראה את השיפור. "וגם אם לא אז לא קרה כלום." - אז מה אני אמור לבוא לפגישות שלו שמהן אני יוצא כועס ופגוע עוד יותר בתקווה שאחרי שנתיים ארגיש יותר טוב?? כועס ופגוע בעיקר מהתגובות וגישה שלו. כל דבר שאני אומר הוא הופך למשהו שלילי.כאילו מנסה לשכנע שכל מקרה שקרה לי בהכרח כואב לי ומכעיס אותי. וכשאני שואל אותו למה הוא עושה את זה הוא אומר שזה חלק מהטיפול לעלות דברים כואבים. לי אישית אין בעיה שנעלה דברים כואבים. אני רק לא מבין למה לשכנע אותי שכל דבר כואב? ואם אני מסכים שמשהו באמת כואב לי או מכעיס אותי, אז הוא מדגיש את זה שזה אכן כואב. פשוט מכניס לי את זה לראש :"כואב לך, כואב לך, כואב לך" השאלה העיקרית שלי: איך בדיוק זה אמור ללמד אותי להתמודד עם דברים?? הרי ידוע שבן אדם שכל הזמן אומר "רע לי, רע לי, רע לי" - באמת ירגיש רע.אז למה לעשות את זה?? עכשיו אני חייב להבין איך בדיוק הדגש והעצמה של דברים שליליים תגרום לי להרגיש טוב??
היי רון כמה דברים : - טיפול פעמיים בשבוע במשך שנתיים שלוש זה טיפול ארוך. יתכן שהסיבה שדובר על תקופה כזו היא כי המטפלת הקודמת העבירה לו מידע לגביך ומתוך כך הוחלט שזו הדרך הטיפולית? זה משהו שצריך להבינו יותר לעומק מדוע נקבעה תכנית כזו - בגדול לטיפול בחרדה חברתית יש גם פרטוקול טיפולי קוגנטיבי התנהגותי שעורך פחות זמן. השאלה היא אם הוא מתאים לך ואם זה אכן העניין. חשוב לבדוק זאת עם המטפל החדש. - הערך של להעלות דברים כואבים הוא בכך שזה אמור ללמד אותך להרגיש את הדברים ולא לברוח מהם. חרדות מבוססות על המנעויות והתנהגויות בטחון (הרגעות) שנדמה לכאורה שהן מפחיתות את החרדה אך לא כך, לטווח הארוך הן מגבירות אותה לכן הטיפול בחרדות מלמד בעצם להרגיש את החרדה מבלי "להתפרק" מכך ומבלי לפנות ישר להרגעה כלשהי או- המנעות. מקווה שעזרתי, ליאת
אני לא יודע האם הבנת אותי נכון. אני לא "מתפרק", אין לי דברים שכואבים כיום ואני מעלה משהו שפעם כאב ובתגובה המטפל קובע: "כואב לך." הוא לא שואל , הוא פשוט קובע. וזה מה שמכעיס כי זה לא הגיוני שמישהו יקבע לי מה אני מרגיש. זה באמת אמור לכאוב לי גם היום? מה שבאמת הייתי רוצה להוציא מהטיפול - זה תשובה למה אנשים לא מעוניינים להכיר אותי, נרתעים ונפגעים ממני. אני רוצה להבין מה לא בסדר בתקשורת שלי עם אנשים. האם חרדה חברתית היא האבחנה הנכונה וסוג הטיפול הנכון במקרה זה? כי האבחנה הזאת ניתנה בפרק זמן שבין שני הטיפולים כשעברתי תקיפה והייתי בחרדה כמה חודשים ולמרות זאת לא נמנעתי לנהל חיי יום יום רגילים, רק כל הזמן הייתי בפחד. החרדה הזאת עברה קצת לפני שהגעתי למטפל האחרון. חוץ מזה, כיוצא מתשובתך אני גם מבין שבאופן כללי אף אחד לא יכול לחיות בלי חרדה בכלל כי אי אפשר לחיות בלי להיפגע. האם הבנתי נכון? תודה רבה רבה על הסבלנות שלך!