חוסר יכולת להכיל את אמא

שלום , אני כבר בת 35. עד היום כשאמא שלי במהלך שיחות נוטה להציע לי עצות מיוזמתה שלא ביקשתי זה גורם לי להתעצבן ומן חוויה כאילו היא מכניסה לי מחשבות לראש להתעסק בהן שאם לא הייתה אומרת כלום הייתי ממשיכה בענייניי התודעתיים שלי ללא הפרעה. אני מתעצבנת עליה שהיא נותנת עצות שלא מעניין אותי לשמוע והיא מתעצבנת מזה שבחוויה שלה כבר אי אפשר לדבר איתי ולהגיד כלום כי אני לטענה ישר אעביר ביקורת. ברור לי שאם אדם אחר שהוא לא אמא שלי היה נותן עצות באופן דומה אז זה היה פחות מציק ומפריע והייתי מתייחסת יותר בסובלנות לעניין. אבל כשאמא שלי עושה את זה אני תמיד מרגישה שהיא מפריעה לתודעה שלי להיות בנחת עם המחשבות שלי. ההרגשה היא שהיא דוחפת לי את המחשבות שלה ומאלצת אותי לחשוב על דברים שלא בא לחשוב עליהם. למה המערכת יחסים שלי איתה היא כזאת?? אני באמת ובתמים מתקשה לגלות סובלנות אליה ולתכנים שלה. אציין שהייתי בעבר בטיפולים פסיכולוגים. באחד מהם שיחזרתי טראומת נטישה לא מודעת ובקעו ממני זעקות לעזרה... הייתה לי כלפי מטפלים שונים גם העברה שלילית וגם חיובית... אבל עם אף אחד לא הייתה התופעה הזאת שאני מתעצבנת מהחדרת התכנים שלהם. לא חוויתי ככה 'שיקופים/פירושים' של מטפלים או משהו ובמילא מטפלים לא נוטים להציע עצות! זה רק כשאמא שלי מדברת. היא כאילו פולטת אוטומטית את המחשבות שעולות לה בראש בצורת עצות בלי לחשוב רגע ולהרהר איזה תגובה עשויה להיות לי. האם אתעניין או לא. זה נראה שהיא לא נותנת על זה את הדעת אלא פולטת ישר את העצות שלה במן ספונטניות אוטומטית. זה מעצבן כי מרגיש כמו החדרת רעיונות למרחב התודעתי שלי בלי שביקשתי.. אשמח להתייחסות. איפה נעוצה הסיבה לבעיה הזאת - בי? בה? משהו אחר? והאם זה טבעי שבנות יחוו ככה את אמא שלהן? נראה לי שלא...