ארוחת צהרים ...................
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ישבתי לארוחת צהרים עם חברה שפתאום הגיע קבצן. קבצנים מגיעים הרבה, לעיתים אני נותנת ולעיתים לא (כי לא ניתן לתת לכולם). כשהם פולשים למרחב שלי בזמן האכל זה מרגיש לי לא נעים. מרגשי לי פלישה לאיזור פרטי, אפילו חוצפה. וזה אפילו מבהיל אותי. לפני כמה ימים זה קרה שוב והשבתי את פניו ריקם. אפילו כעסתי על כך בליבי , איך הוא מעז להריע ככה . אבל עכשיו אני מרגישה נורא , פשוט נורא . הרי יכולתי לתת לן את האוכל שלי , אני כולי מלאת יסורי מצפון .
לקריאה נוספת והעמקה
היי אורחת הבאת ככה אנקדוטה מהחיים כזו שקורית לכולנו... לפעמים זה מרגיש פולשני ואנחנו אוטמים את עצמנו ואז לפתע כשיש שוב מרחב עולות תחושות אחרות אבל...את יודעת תמיד אפשר לתת באיזושהי דרך משהו למישהו שזקוק...ככה זה עובד ביקום הזה שלנו :) ליאת