האם הבקשה שלי מאימי מוגזמת?

אמא שלי כל הזמן במן אוטומטיות מציעה לי אוכל . למשל היא חותכת לעצמה פרי אז ישר שואלת אם אני רוצה גם. היא מכינה אוכל אז ישר מדווחת לי שיש אוכל . וככה כל דבר. אם היא אוכלת היא מציעה לאחרים גם, אבל לי זה מרגיש שאם בכלל לא חשבתי על אוכל באותו רגע והיא מציעה לי אז באותו רגע זה מציק לי כי היא בעצם מאלצת אותי תודעתית להתעסק במשהו (אוכל) בלי שביקשתי ותכננתי לחשוב על זה בכלל. היא גורמת לנושא של 'אוכל' להכנס לי לתודעה וזה מעצבן. זה כמובן קורה לי רק איתה ולא עם אנשים אחרים שאני חווה את זה ככה מציק. אז ביקשתי ממנה שתפסיק. שלא תציע לי אוכל. הבהרתי לה שאני יכולה לבד להחליט מתי שבא לי פרי אז אקח לי. שהיא לא חייבת להציע רק כי יש או כי היא בעצמה אוכלת . ביקשתי ש..אל! שתפסיק. אבל היא לא באמת קולטת והיא ממשיכה להציע לי באוטומטיות ואחכ כשאני מתרגזת שביקשתי ממנה שלא תעשה את זה אז במקום להקשיב ולהבין אותי היא מתעצבנת עליי בחזרה שאני לא יכולה לסתום לה את הפה והיא לא יכולה לחשוב ולפקח על כל מילה לפני שהיא מדברת ו'מה כבר קרה' אז שמקסימום שאני יכולה לא לאכול מה שהיא מציעה וזהו. אבל אני לא מבינה למה היא לא יכולה ליישם מה שביקשתי. אם זה מפריע לי אז זה מפריע. למה היא לא יכולה להקשיב להבין וליישם? האם ביקשתי משהו בלתי אפשרי?

הבקשה שלך לגיטימית רק שאמך לא מבינה אותה וכבר רגילה למשהו מסויים, כזאת היא! אימי בול אותו הדבר, איך שאנחנו נכנסים בדלת היא מביאה אוכל, שתייה וכו', גם אם אמרתי לה שאנחנו אחרי ארוחה, הבית שלה מלא באוכל ומשמין :( והיא יודעת שאני שומרת על המשקל ואחרי הורדה גדולה ועדיין יש הרגשה של מעליבה אותה אם לא אוכלת....היא לא רק תגיד שיש אוכל אלא פותחת שולחן!! אז אין כל כך פתרון פשוט לנסות לא לקחת ללב ולדעת שתמיד תציע אוכל ואפשר גם לסרב, לא חייבים לרצות אותה כל הזמן! או להרגיש מותקפת בכוונה, ככה היא וזהו...זה לא חדש עבורך אני מניחה.

איך עושים את זה?? לא להכניס את הצעותיה אליי מבחינה פנימית? קשה לי לסנן השפעות חיצוניות של מילים של אחרים. זה כאילו חודר ומתערב לי. אני כבר מעל גיל 30 אגב