משבר

שלום ליאת, אני בת 28,גננת במקצועי. מתחילת השנה אני בתחושה חזקה שאני צריכה לשכב. עשיתי בדיקות שיצאו תקינות,אבל במחשבה אני כל הזמן חושבת על המיטה שלי! אני אוהבת את העבודה שלי,את הגן שלי,אוהבת לקום בבקר וללכת להיות עם הילדים,להיות מאותגרת בשאלות שלהם וכל מה שהם מביאים איתם מהבית ומתוכם. אבל המיטה..ברגע שאני מגיעה הביתה (ובזמן האחרון גם יוצאת באמצע היום) כשאני רואה את המיטה,היא כמו מגנט..אני נשכבת בה עד הבקר שלמחרת..אני לא מפספסת ימי עבודה,אבל ברגע שיש לי את האופציה,אני נעלמת לעולם מתחת לשמיכה,כל החגים לא עשיתי כלום,רק שכבתי ובהיתי בתקרה. לא ממש עצב,לא דיכאון,פשוט מן תחושה בכל הגוף של זה מה שאני רוצה. כבר חודש לא דיברתי עם חברות ולא עונה לטלפון,רק לטלפונים של העבודה. אני לא הולכת לטיפול כי פחות מתחברת כרגע לזה. אולי יש לך רעיון איך אני יכולה לצאתמזה,או אולי רק להמשיך לכתוב פה...לאיודעת.. תודה..טל.

אולי יש בך כעס שגוזל ממך הרבה אנרגיות וכדאי למצוא דרך לשחרר אותו. אולי את שחוקה מהעבודה ואולי זה תוצר של היחסים עם בן זוגך, משפחתך והחברים הקרובים או אולי תחושה של בדידות. בכל אופן כדאי לעשות refresh, לכי לעשות דברים שירעננו אותך- מסג' טוב, לסוע לנופש, ללכת להצגה טובה, לקנות לעצמך בגדים, בשמים וכו. ואם אפשר גם ללמוד משהו חדש. אם את מרגישה שזה משהו חזק שלא מאפשר לך לזוז אולי זה דכאון מקווה שאת לא שם. בכל אופן גם אני פה לתמוך בך. אני למודת ניסיון רב ועברתי הרבה משברים בחיים. שולחת לך חיבוק גדול (((((((())))))) ותאהבי את עצמך!!!