האם השתגעתי??

ערב טוב. כל חיי הייתי טיפוס סגורה וביישנית.. אבי (שהייתי קשורה אליו עד מאד..) נפטר לפני זמן מה, ואני כיום בסביבות גיל ה-40 נשואה +. פתאום אני מרגישה שהשתניתי עד בלי היכר. הכנסתי לעצמי לראש: שהחיים קצרים, חיים רק פעם אחת ויותר דואגת לעצמי בצורה קיצונית כגון: עונה לאנשים שפוגעים בי ולא נשארת חייבת, סף הרגישות שלי בדרגה הגבוהה ביותר, עד שאבי נפטר- היה לי חרדה חברתית ותמיד: "מה יגידו אנשים...", מאז שאבי נפטר - מרגישה צורך "לטפל" בעצמי בביישנות - אז דווקא מעורבת חברתית, פחדתי לדבר בעבר עם אנשים - דווקא היום איני פוחדת מאנשים, בעבר - פחדתי לנהוג - היום: הוצאתי רישיון נהיגה ואדישה ואפטית בזמן נהיגה, נוהגת נפלא ומהר עם עודף ביטחון. ואומרת: לעזעזל כולם, פעם אחת חיים, אנשים היום אגואיסטים ופתאום אין לי שום פחד ואדישה לבריות. פתאום התהפכתי מאה שמונים מעלות ומאז שאבי נפטר - אני מרגישה דיכאון , עצבות ונהפכתי מרגישה ביותר לגיבורה ביותר. משהו כאן לא נראה לי טבעי. אני מרגישה שזאת לא אני. פתאום יש לי עודף ביטחון ואין לי שום חרדה בשום דבר כי אני רואה שהחיים קצרים. האם אני נורמלית, יחד עם זה מכל רע צריכים להוציא את הטוב - מהאופי שהשתנה אצלי- היום אין לי חרדה חברתית, אין לי פחד בכבישים, עובדה שהוצאתי רישיון - נוסעת כמו במכונית מרוץ, אני מרגישה כאילו אני בטרוף: רגישה ביותר, עצמאית יותר מידי, ביטחון עודף הכל באיי - לציין: שהבדיקות התקופתיות שעשיתי אצל רופא משפחה:תקינות לחלוטין. מה קורה לי ולמה זה קורה, ואולי טוב שזה קרה שנהייתי יותר עצמאית ולא חסרת ביטחון עצמי- אך מה קרה ואם זה טוב שאני לא אותו שרה והשתניתי עד בלי הכר..- סליחה על האריכות ומחכה לתשובה ותודה רבה - שרה.

שלום שרה, קשה מאוד להשיב לך מבלי להכירך אישית ולשמוע יותר על מערכת היחסים בינך ובין אביך. על פניו נראה שמותו של אביך שיחרר אותך, אולי היית תלויה בו מאוד, אולי הוא דאג לך מאוד והגביל את צעדייך, אולי הוא העביר לך מסר שאינך מסוגלת - הסיבות רבות ודרושה כאמור הכרות אישית איתך כדי לבררן. עם זאת, העובדה שאת מרגישה דיכאון מאזנת במידה רבה את התמונה, משום שהדיכאון מעיד על כך שאת עוברת תהליך אבל נורמאלי על אביך, אינך מדחיקה, אינך מכחישה ואינך דוחה את עיבוד האובדן. אם את רוצה, את יכולה לפנות לייעוץ מקצועי למספר שיחות בהן המטפל יעזור לך לעבד את המוות ולהבין טוב יותר את הקשר בין יחסייך עם אביך ובין השינוי שחל בך לאחר מותו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב. הייתי כל-כך קשורה לאבי עד מאד, אהבתי אותו בצורה בלתי רגילה, אני מרגישה כאילו שכרתו לי את כל האיברים. מה שמוזר זה שאני אומרת לעצמי: החיים קצרים ולא אתן לאף אחד שיפגע בי, ואני רואה שבן אדם לא שווה כלום, אין לי פחד בכבישים בצורה קיצונית, דואגת לעצמי גם מבחינה פיזית ונפשית. כל הזמן אני יורה לכולם חיצים ומתקיפה אנשים ולא שומרת לעצמי שום כאב בלב, מה שיש לי לומר - אומרת ומשתחררת. פתאום סובלת מעודף ביטחון עצמי וזה לא שאבי מנע ממני, להיפך הוא נתן לי חופש , דרור, בטחון ואהבת יתר בלתי רגילה מגיל שהייתי תנוקת ועד יום מותו. פתאום יש לי רצון להאריך את תוחלת החיים שלי כי בן אדם לא שווה כלום ורוצה להספיק הרבה ובטוב, מה קרה שהתהפכתי מאה שמונים מעלות ואני לא אותו שרה שהייתי. ומצד שני מאז מותו: ישנה 3 עד 4 שעות בלילה ולפני כן ישנתי 9 שעות רצוף, ממעטת באכילה (לא יזיק לי כי אני שמינה), אין לי תיאבון עודף - הכל התבלבל אצלי בגוף גם שעות השינה, גם פתאום יש לי אומץ לענות לאנשים מה שלפני כן הייתי שקיטה, נינוחה ומופנמת, סף הרגישות שלי מאד מאד גבוה!!!!!!!!! . האם באמת השתגעתי, האם זה יעבור ואחזור למה שהייתי, או בעצם השתניתי לטובה - תודה.