מחשבה אובססיבית

שלום ד"ר רובינשטייין, אני בת 25 ומזה זמן רב סובלת ממחשבה אובסיסיבית שמשתלטת על התודעה שלי וגורמת לי סבל רב. במשך כל שעות הערות שלי אני מוטרדת מפעילות ההעפעפיים שלי. איני יכולה לסבול את העפעוף התמידי, למרות שאני מודעת לתפקוד הפונקציונלי שלו. אני מאוד מתביישת לשתף אנשים במחשבה הזו מפני שזה נראה טפשי ולא רציני להתעסק בזה, אבל זה מטריד אותי בצורה נוראית וגורם לי עצבות רבה. איני יכולה להסביר מדוע, אבל לרוב אני מוטרדת מתפקודי הגוף שלי (גם נשימה עלולה להפריע לי). רציתי לשאול אותך ד"ר, האם אי פעם נתקלת בתופעה כזו? ומה עלי לעשות? אציין שאני נוטלת סרוקסט, והפסיכיאטר שדיברתי איתו טען שמדובר בהפרעה נפשית ולדעתו טיפול תרופתי עשוי לעזור. האם לדעתך טיפול פסיכוטרפיסטי עשוי לעזור לי? ומהו לדעתך הגורם למחשבה אובססיבית מסוג זה? אני מודה לך על התייחסותך נטלי.

שלום נטלי, כדי לענות מה גורם לבעיה, יש צורך בהיכרות אישית איתך בה אפשר יהיה לשמוע על היסטוריית החיים שלך. בהנחה שנשלל גורם אורגני לעפעוף, אנו נותרים עם השאלה כיצד את יכולה להסתגל אליו ואולי אף להפחיתו. הטיפול התרופתי שאת מקבלת אכן אמור לעזור גם בהפרעות כפייתיות, אך אני בהחלט רואה את הטיפול הנפשי כבעל שתי רגליים: תרופתי ושיחתי (פסיכותרפיה). יש להבין כי גם כאשר השפעת התרופה מוצלחת, הטיפול הוא בסימפטום בלבד. לפעמים הסימפטום קשה מאוד ויש לטפל בו תרופתית מייד, ואז גם סיכויי הצלחת השיחות גדלים, אך אין הוא יכול לבוא במקום השיחות. למשל, במקרים של אנשים בודדים הסובלים מדיכאון טיפול תרופתי יכול לעזור להם לשאת ביתר קלות את הבדידות שלהם, אך הוא אינו יכול לפתור את בעיית הבדידות עצמה, שיכולה לקבל מענה רק בפסיכותרפיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין