האם לקבל התנהגות זו?

שלום רב . בעלי נוהג באופן קבוע בארועים פתאום לעזוב אותי (כי טוען שיש לו קוצים ולא מסוגל לשבת במקום אחד...) משאיר אותי לבד עם אחרים ומתיישב לדבר עם אחרים, ולאחר זמן רב מתיישב לצידי. אני צופה לעבר מאות האנשים שיושבים באולם - ואף גבר לא עוזב בפתאומיות את כסאו ועוזב את האישה לזמן רב ומדבר עם אחרים גם אם לא התראו הרבה זמן אחד עם השני. האם עלי לקבל התנהגות זו שמאד פוגעת בי? ואם בעלי חברותי, אז מדוע 500 איש באולם לא עוזבים את נשותיהם ויושבים ומדברים עם אחרים שגם אותם הם לא ראו הרבה זמן? דיברתי איתו לא פעם על הנושא, אז הוא אומר : "תבואי גם את היכן שאני הולך" , או: " אני לא מסוגל לשבת במקום אחד הרבה זמן". האם לי יש בעייה שקשה לי לקבל שבעלי , או באמת בעלי לא בסדר? כי טענתי היא , אם זה נורמה אז מדוע מאות האנשים לא עוזבים את נשותיהם ורצים לשבת לצידנו או לצד אחרים??????. ברגע שבעלי קם בפתאומיות בארועים משותפים ועוזב אותי ואחר יושב לצידי - אני מרגישה תקופה ארוכה כלפיו: טינה עזה בלב, ריחוק נפשי ופיזי!!!!!!. מ ה ע ו ש י ם ומדוע זה קורה ???? - בתודה מראש - יעל.

יעל, נדמה לי שכבר פנית פעם לפורום זה (או אחר) עם הבעיה הזאת, וחבל שהיא עדיין מציקה לך בעוצמה כזאת. לדעתי, תגובות הזעם ורגשות הטינה והריחוק שאת חשה כלפי בעלך בעניין הזה, קצת מוגזמות ולא ממש בפרופורציה. למרות שאני חושבת שבהחלט מגיע לך שבעלך ישב לצידך לכל אורך האירוע אליו אתם מוזמנים, אבל בזוגיות לא תמיד כל הרצוי - מצוי. ואם בסך הכל הוא אדם טוב ביסודו, מתחשב, אוהב, אחראי, נעים וטוב לך איתו בכל הבחינות האחרות, אז להתעקש דווקא על העניין הזה נראה לי מיותר וחבל לפתח בגללו רגשי טינה ותסכול. והרי בעצם, לחיות בשניים זה תמיד פשרות ואם כבר לעלות על בריקאדות אז רק בשביל משהו שבאמת מצדיק מלחמת עולם... אז אולי כדי שתנסי להפחית מחשיבות העניין ויותר להינות מהאירוע, מהאנשים, מההופעה ומהחוויה של הערב. פשוט תחליטי לראות את הנושא כנתון שאין טעם לנסות לשנות ובמקביל תחליטי שזה לא מעצבן אותך יותר וכך תפני את האנרגיות להינות מהערב במקום להרגיש כועסת ואומללה.

היי. בואי נשאל ההיפך. ותעני לי בכינות. האם את היית מוכנה שבעלך או חברך יקום מכסאו ויעזוב אותך לרוב הערב לבד, בו בזמן שהינך רואה שכל המאות זוגות לא עוזבים את בני זוגם, . את לא רואה שהתנהגות זו היא יוצאת דופן.?! משמע, ואני מסיקה מסקנה: שכולם מכבדים את נשותיהם באולם השמחות ואך ורק בעלי עוזב אותי באופן פתאומי ומתיישב ליד חבריו. אני מסכימה שיעזוב לחצי שעה אך למעלה משעה,? הרי זה מוגזם. ועוד שאלה: מדוע חבריו דבוקים לכסאותיהם ולא עוזבים את נשותיהם ובאים לשבת לצידו, מדוע מאות האנשים הנמצאים באירוע לא קמים מכסאותיהם ועוזבים את נשותיהם?, באותו רגע אני מרגישה כעין בגידה מול העינים שלי, לא רצוייה ומעדיף אחרים ממני, פשוט זלזול שאין כמותו. אני מוכנה להבא, לעשות לו תרגיל ונראה איך הוא ירגיש עם זה. להיעלם לו לרוב הערב מבלי שימצא אותי ואומר לו שירגיש מה שהוא עושה לי בכל אירוע ואירוע והאם זה נעים, אני גם מתביישת מהאנשים היושבים מסביבי ורואים זאת איך הוא קם בפתאומיות עוזב אותי ואני יושבת עזובה בו בזמן שכל גבר יושב לצד האשה, מדברים יחד וצוחקים יחד - ואני יושבת בודדה ומדוכאת. האם כל האנשים באולם לא נורמלים או בעלי לא נורמלי??????- מבקשת תשובה אמיתית ותודה על התגובה - יעל.

שלום יעל, אני לא חושב שהשאלה היא אם לקבל או לא לקבל את ההתנהגות, משום שאינני מאמין שניתן לשנותה, בוודאי אם היא אינה מפריעה לבעלך עצמו. השאלה המרכזית היא איך נראים חיי הנישואין שלכם פרט לבעיה זו. ייתכן שהבעיה קיימת בזכות עצמה, ואז המצב קל יחסית, וייתכן שהיא מהווה סימפטום לבעיות בסיסיות יותר בחיי הנישואין. נראה לי שבמקום להיות מחוברת לרצונותייך את בודקת מה הנורמה החברתית בנושא. את אכן יכולה להצטרף אל בעלך בגיחות שלו, כפי שהוא מציע, ואת יכולה לקבל את התנהגותו כמות שהיא. ברור שלאחר שנים שאת מנסה לשנות את ההתנהגות הזו, היא לא תשתנה ומה שלא ניתן לשינוי כדאי לקבל כדי לחסוך סבל וייסורים (ולא משנה מה קורה אצל 500 האנשים האחרים באולם). השאלה הבסיסית, כאמור, היא איך נראים חיי הנישואין שלכם בכלל ואם זהו רק סימפטום לבעיות מהותיות יותר, הייתי מציע לפנות לייעוץ בחיי נישואין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ערב טוב. אנא קרא בבקשה מה שכתבתי לשירן, כי זה גם עבורך. בהקשר לשאלתך על חיי נישואי,? ובכן: אדם עוזר בבית, קשוח ביותר, מקרין קור ( ובכך תימצטטתי ה כ ל עליו)- ועתה, מעניין מה יש לך לומר ויתכן ונתונים אלו יעזרו לך לענות לי ישירות לשאלותי. - תודה על התייחסותך - יעל.