ההורים המציקים...

שלום, אני נערה בת 17 וחצי,עולה לי"ב. לאחרונה התחלתי למצוא ביציאות מאוחרות בלילה ובבילויים מסוג זה כדבר מאוד כייפי,חברתי ונחמד,שאני בטוחה שהרבה אנשים עושים. כלומר יוצאים לבלות עד השעות הקטנות של הלילה. הבעיה טמונה בהוריי... הם פשוט מחזיקים אותי "קצר".לא נותנים לי לצאת עד מאוחר,רציתי לבוא לישון אצל חברה-אך גם זה לא בא בחשבון אצלם. כשהיה לי את החבר הראשון הם הגיבו בחומרה,כעסו וטענו שיש לי "עוד זמן בשביל זה"-בכל שנות נעוריי לא הייתי מרדנית ולא עשיתי כל דבר בכדי לפגוע בהם,ועכשיו כשהתבגרתי ואני רוצה לצאת יותר והכל הם פשוט לא נותנים לי-תשובתם לשאלתי "למה"-היא "אמרתי לא וזהו!". אני הבכורה ולכן מבצעת את המטלות בבית,ובעימות שהיה לי עימם הזכרתי את העובדה שאני עושה כל מה שהם מבקשים ושאני רק רוצה לבלות כמו כל שאר חברותיי... ראשית הם אמרו בתגובה לכך שחברותיי "מקלקלות" אותי ושנית,שאני פשוט לא אעשה יותר שום דבר,כלומר "אל תעשי כלום ואת לא יוצאת לשום מקום!". אני מרגישה כלואה בבית! בלי דרך לנשום...אני באמת לא יודעת איך לדבר איתם. האם זה לגיטימי שהם יכפו על נערה בת 17 וחצי להיות תקועה בבית,בזמן שבילויים מסוג זה(שאין בהם כל פסול והם אינם מזיקים לאיש)הם החביבים על בני גילי ולהורים אחרים אין כל בעייה עם זה... איך לדבר איתם? איך להסביר להם שאני רוצה לצאת ושהתקיעות הזו פשוט מחניקה אותי??? הם חוסמים כל אפשרות לשיחה איתם,זה תמיד ה"לא" וזהו. ואני ממש לא מבינה למה,אני אחראית,תלמידה טובה ומבצעת את כל מטלות הבית. אשמח לקבל כל עצה... תודה.

אולי זה ישמע לך מוזר אבל אם יש פתיחות בינך ובין הורייך, הייתי מציע שתראי להם את השאלה שכתבת כאן כדי שאולי יבינו שהעניין מציק לך ואת מבקשת התיחסות רצינית לבקשה ולא שיפטרו ממך בתשובה פסקנית מתחמקת. לעצם העמיין , נראה לי שהורייך חוששים שבילוי עד שעות הלילה הקטנות עשוי לקלקל אותך ואולי תפגשי בכל מיני חברה שישפיעו עלייך לרעה . מלבד זאת הרי כשאת מחוץ לבית עד מאוחר הרי הם מאבדים את הפיקוח והשליטה על מה שקורה לך וזה ודאי מדאיג אותם מאוד. אני לא טוען שזה צודק, אבל אלה הם הורייך. אולי עלייך למצא דרך לשכנע אותם שאפשר לבטוח בך ששום השפעה רעה לא תגיע אלייך מבילויים אלה. האם מה שהצעתי בפתיח , נראה לך ?

לא כל כך... כי הם אנשים כאלה שרואים בכל הקטע של "פנייה לצורך קבלת עזרה" משהו מאוד פסול..... להיפך-הם נורא יכעסו עליי אם ידעו זאת...

שלום ליטל, עימותים בין הורים למתבגרים הם תופעה שכיחה מאוד בגיל ההתבגרות, שבו את נמצאת. יותר משמדאיג אותי האיסור לצאת עד שעות מאוחרות, מדאיגה אותי תגובתך להצעתו של אריה להראות להורייך את הפנייה לפורום. אני מבין שהורייך שמרניים ונוקשים, אין ספק שהם עושים זאת מתוך דאגה כנה לך ולבטחונך, אך במקום להסתכל על העניינים מנקודת מבט פסיכולוגית, הייתי מציע לך נקודת מבט מעשית יותר. לפי תיאורייך, נשארה לך עוד חצי שנה עד הגיוס ועד אז תיאלצתי כנראה לשאת את ההגבלות שמטילים עלייך הורייך. אפשר, כמובן, לדבר על ליבם, אפשר גם לפנות אל יועצת ביה"ס, אך נוכח תגובתך להצעתו של אריה, אני מבין שגם זה יכעיס אותם. לעומת זאת, הגיוס בעוד כחצי שנה פותח עבורך פתח לעצמאות. תוכלי לבקש שירות רחוק מהבית, למשל, כך שרוב הזמן לא תהיי מוגבלת ותוך כדי השירות את יכולה לעשות תכניות שיאפשרו לך מגורים מחוץ לבית גם לאחר השירות הצבאי (למשל, לימודים בעיר אחרת המחייבים מגורים במעונות הסטודנטים). אם הורייך מכירים את חברותייך, ואולי את הוריהם, ייתכן ששיחה בינם ובין זוג הורים שבוטח בביתו עשויה לעזור, אם כי אני ספקן לגבי זה. נראה לי שכל עוד את גרה אצלם, וזו לא תקופה מאוד ארוכה, אין לך ברירה אלא לספוג את תנאיהם אך מדובר בתקופה קצרה, בהנחה שאת עושה את המסלול הרגיל הכולל גיוס. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ליטל שלום לך. אני גם אמא ל-2 בנות כיום אחת בת 23 והשניה בת 20 אני מאוד מבינה את החששות של הוריך בחברה מטורפת כמו שיש היום. לי עלה בבריאות השמירה על הבנות שלי מכל דבר רע כלומר מחברה לא טובה או מחבר שלא נראה לי ותאמיני לי שאנו ההורים רואים הכי טוב שאפשר וקולעים בול לראיה שלנו. אני מבינה גם את הרצון שלך לצאת ולבלות הרי זה הגיל שלך. תראי הבנות שלי יצאו ובילו ורציתי להיות אמא קולית כזו. דבר אחד הדרכתי אותם וזה עבד. לספר לי כל דבר כמו לחברה ולא להסתיר ממני דבר. ועוד משהו כשהם יצאו לבלות תמיד ידעתי עם מי הן יוצאות ומבלות וביקשתי שיביאו אותם הביתה ואכן כך היה. אני מבינה שהיום הבילויים מתחילים באישון לילה ולא כל ההורים מבינים את זה. תשתדלי לשתף את הוריך בכל דבר שאת עושה או פועלת ופשוט לאט לאט תסירי מלבם דאגה הם בסך הכל אוהבים אותך ודואגים לך יותר מכל דבר בעולם. כמה אסונות אנו שומעים היום? על בנות שנאנסות, על בנות שמתדרדרות לסמים, על בנות שנוסעות בטרמפים למרות כל ההתראות והאסונות שקורים בעקבות כך, על בנות שמתדרדרות לזנות ועוד כהנה וכהנה איך את רוצה שהוריך לא ידאגו לך? האם היה להם קל לגדל אותך 17 שנה ופתאום לתת לך לעוף סתם כך לעולם המפתיע הזה? כיום בנותיי מודות לי ואומרות לי שרק בזכותי הם נשארו בנות טובות יש לכל אחת מהן חבר שישן אצלנו בבית והכל בבית פתוח והם בנות יפיפיות וקוליות כאלו אפילו היו בתחרויות של מלכות יופי ותקופה מסויימת אף דגמנו שתביני שאני לא איזה אמא פרמיטיבית. הצעתי לך להתעזר בסבלנות ולשתף את הוריך בכל מהלך מחייך וזה יתן להם בטחון להאמין בך ולסמוך עליך והכי חשוב תשמרי על עצמך כי באמת לפי המכתב שכתבת את נשמעת ילדה עם מוסר עצמי גבוה. בעוד שנה תלכי לצבא ואז התמונה תשתנה הוריך יתנו לך יותר עצמאות ואת אפילו לא תרצי להשתמש בה כי כבר תשבעי מכל חיי ההוללות והלילה האלה. כל שנותר לי הוא לאחל לך הצלחה ואל תתייאשי החיים יפים והכי חשוב כבדי את הוריך כי הם רוצים רק בטובתך. אז מיטל חמודה אני סמוכה ובטוחה שתקחי את דברי אלי לתשומת לבך וכשבעזרת השם תתחתני ויהיו לך ילדים תביני גם את הוריך בהצלחה חמודה.