מי כאן טועה

דר' רובינשטין שלום יש לי ידיד , חבר טוב, שמטופל מספר שנים בטיפול פסיכולוגי מטיפול יחידני הוא עבר לטיפול קבוצתי... ( העיסוק המרכזי הוא בתחום הזוגיות). החבר שלי ממש "מעריץ" את הפסיכולוג עד כדי כך כשבשבוע שעבר שאלתי אותו לשלומו הוא ענה שאין לו מצב רוח ,לשאלתי למה הוא ענה שאינו יודע אבל בפגישה זה בודאי יתברר לי זה נראה מאוד מוזר כמעט כמו כת ...... דוגמא נוספת .... הוא התחיל בקשר רומנטי עם מישהיח היו להם מספר פגישות נעימות וזה נראה די מבטיח...... יחד הם חוו חויה מאוד מיוחדת בתחום הסקס..כשהקבוצה והפסיכולוג שמעו על כך הם אמרו כי עליו לנתק איתהאת הקשר. האם אין כאן התערבות מוגזמתשל הקבוצה במקום שהוא נותן להם בתוך מערכת השיקולים וההחלטות??

שלום לך, מהכותרת שנתת לפנייתך "מי כאן טועה?" משתמע שישנם דברים "נכונים" ו"לא-נכונים" ובענייני הנפש הדבר אינו עובד כך. אני מבין שמה שמפריע לך היא התלות של ידידך במטפל ובקבוצה. תלות במטפל, לפחות בשלבים מסוימים בטיפול, היא חלק בלתי-נפרד מהטיפול ויש בה כדי להעיד על קשר הדוק בין המטפל למטופל, שהוא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול. ייתכן שתלות זו מבהילה אותך באופן אישי, אך עבור ידידך היא טובה. יתר על כן, ייתכן שאם יש לו נטיות תלותיות באופן טבעי, ללא טיפול הוא היה הופך להיות תלוי באנשים שעם כל הכוונות הטובות, הם אינטרסנטיים ומהווים צד מעורב ומעוניין ביחסיו עימם, דבר שאינו קורה בטיפול. אם הטיפול של חברך נעשה במסגרת מקצועית עם איש מקצוע מוסמך, לא הייתי רואה בטיפול הפרטני והקבוצתי "כת". בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

ובכל זאת איפה עובר הגבול...?? ובכלל האם לפסיכולוג/ המטפל אין רווח משני מהתלות הזאת? (כפי שאולי אני חה "מאוימת" כפי שאמרת).