דישדוש במקום

בת 40, גרושה ( מזה 5 שנים )+ 2 ילדים. עם גירושי, שהיוו את השבר של חיי, אני חשה שאני הולכת ו"מצטמצמת" - משאבי הריגשיים , היצירתיים והאינטלקטואליים מדלדלים- כבר זמן רב לא עברה בי מחשבה חדשה ורעננה - , ואת מקומם תופסים כעס, עצב, האשמה עצמית - בעיקר האשמה עצמית על חוסר היותי אם שלווה ואולי טובה יותר לילדי ( למרות שאני מאוד משתדלת ). יתרה מזאת, מקנן בי חשד שהיכולת להיות בקשר זוגי ( למרות מערכות יחסים זוגיות בעבר, מעולם לא נחשבתי טיפוס זוגי ) אינה עוד - המחשבה שיכולת זו אינה בגדר אפשרות מטרידה אותי מאוד. הסדקים -כעס, עצב, תסכול- מתישים אותי, ובאופן פרדוקסלי מניעים אותי קדימה , אך רק למראית עין שכן הם בבחינת " פול גז בניוטרל".

שלום אילני, מתיאורייך עולה שאת תופסת וחווית את הגירושין ככישלון אישי שלך, אם כי אינך מציינת מה הרקע לגירושין. יש נשים (וגברים) רבות שדווקא לאחר גירושין מגלים את עצמם ובהחלט מסוגלים להציע את עצמם לקשר זוגי אחר. במקרה שלך, ייתכן שהדימוי העצמי שלך קיבל מכה חזקה ע"י הגירושין שעוררו בעיות שהיו קיימות תמיד. ייתכן שנעזבת ע"י בעלך לשעבר וייתכן שהיית תלויה בו לצורך קבלת אישור על ערכך כאישה. כל אלה, בנוסף לעדות העצמית שלך שאינך טיפוס זוגי ומצד שני סובלת מחוסר זוגיות, הם נושאים כבדים ונכבדים הראויים לדיון במסגרת טיפול אישי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין