רגשות כלפי מטפל, דחוף!

שלום ד"ר רובינשטיין. אני חייבת את עזרתך. ברצוני להתייעץ איתך מה עושים במקרה שהמטופלת מפתחת רגשות כלפי המטפל? אני בחורה יפה המטופלת אצל פסיכותראפיסט כבר מספר חודשים כאשר בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני מתאהבת בו. ברור שקשה מאוד להסתיר רגשות (ועוד בפני מטפל מיומן) כך שאין לי ספק כי הוא מזהה את רגשותיי כלפיו. מה גם שהוא מאוד אמפאתי ומפרגן לי בכל פגישה (מחמיא לי, מביע דאגה וכולי). שאלותיי אליך הן:- - האם עלי להתוודות בפניו או שמא להדחיק את העניין? - האם עלי להמשיך בטיפול אצלו בכל מקרה? - במידה וגם לו יש אי אלו רגשות אלי, האם קיים סיכוי שהוא ידבר על כך? מה לעשות במצב כזה??

את לא מאוהבת בו על אמת. שמעת על המושג העברה? אם לא , המושג העברה משמעו שאת לוקחת רגשות מהחיים האמיתיים שלך ומהאני הפנימי שלך ומכילה על דמות המטפל. אני בטוחה שהוא מקסים ומקצועי אבל את לא מכירה אותו מעבר לשעות העבודה. את פוגשת רק בתכונותיו החיביות והמרשימות, אולי הוא דמות של אב עבורך. את לא נחשפת לתכונות הפחות טובות שלו מה שגורם לך לחוש התאהבות. אני מדברת מניסיון. אני יודעת כמה כאב יש בזה. אני אולי אנחית עלייך פצצה ואולי לא אבל את לבטח חשובה לו ואולי אף מאד כמטופלת אבל הוא לא רואה בך מעבר לזה, אל תכעסי שאני אומרת לך. חלק מההתגברות על זה זה להביט לאמת בעיניים . חשוב מאד לדבר איתו על זה, תתפלאי הם אף פעם לא מתפלאים מכך כי זה תופעה מאד ידועה ... יפתיע אותך שאני התאהבתי בפסיכולוגית שלי עד מעל לראש ואני באיזה שהוא מקום תמיד יאהב אותה בצורה מאד מיוחדת , לכן אני מגיבה לך כי זה כאב לי נורא. אל דאגה זה עוד שלב בטיפול. שילגיה

שילגיה, תודה ששיתפת אותי. התשובה שלך עזרה לי מאוד להבין היכן אני נמצאת. כתבת דברים נכונים ואמיתיים. שמעתי על מושג ההעברה. ברור לי שזאת לא התאהבות אמיתית אבל ישנם רגשות שקשה לי מאוד להסתירם. לכן, בהנחה שהוא מזהה רגשות אלה, שאלתי אם עלי לדבר על כך. גם אם הוא לא יתפלא, אני עדיין ארגיש מבוכה איומה. האם זה לא מקום שבו רצוי להפסיק את הטיפול? אני יודעת שהוא מפרגן לי כי הוא דואג למסגרת טיפולית נעימה, כנראה שחלק מהטיפול זה ליצור יחסים נוחים ואוירה טובה ואז המטופל לוקח את זה למקומות קצת מרחיקי לכת. ברור לי שהוא לא מתאהב בי גם אם (אולי) גם הוא מרגיש משהו כלפיי אך ביום שהטיפול יסתיים אני בטוחה שגם הקשר בינינו יבוא על סיומו. אחרי הכל, אני מאוד חוששת "לפתוח את הקלפים" ולדבר על הנושא. וקשה לי להפנים שאין ולא יהיה בינינו קשר שהוא מעבר לטיפולי מקצועי.

צר לי, אני לא ממש מסכימה איתך יש מושג העברה ואולם לא הכרחי שמדובר בהעברה! לפי דברייך יוצא שאנשים לא היו מתאהבים כלל שכן בדרך כלל הרי מתאהבים באנשים שכן פוגשים אותם גם מחוץ לשעות העבודה! וכן נחשפים גם לתכונותיהם הלא חיוביות!! אפשרי שיש כאן העברה, אולם ייתכן שזו התאהבות רגילה, מדוע לא? הייתי אומרת שההעברה מגבירה את העניין אולם אין זה שולל שיש כאן התאהבות "מן המניין". לצערי אני נוטה להסכים איתך שכנראה זה אכן חד צדדי, אם כי לא מן הנמנע שלעיתים גם המטפל מפתח רגשות, גם הוא בן אדם, לא? אז לעיתים למרות כל המגבלות שיטיל על עצמו גם לו זה עלול לקרות.... (ואז מן הדין לעיתים להפסיק את הטיפול).

ועוד משהו: גם כשאת מתאהבת בבחור לא אחת את בעצם גם משליכה עליו תכונות אבהיות אז גם כאן אפשר לומר שישנה העברה. מדוע אוטומטית כל התאהבות במטפל נחשבת כהעברה??

שלום שירי, הדחקה אינה מהווה פעולה שאפשר להחליט עליה. אני בטוח שאם המטפל מיומן, הוא יוכל להתמודד עם הווידוי שלך בדבר רגשותייך כלפיו ואף ישכיל לרתום זאת לטובת הטיפול. אין כל סיבה להפסיק את הטיפול בשל כך. בטיפול מתרחש תהליך העברה, בו המטופל משליך על המטפל דמויות משמעותיות מחייו, וייתכן שזה מה שקורה לך. לכן חשוב מאוד לדבר על רגשות אלה עם המטפל למרות שבהתחלה זה יביך אותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין נ"ב: מספיק לשגר את ההודעה פעם אחת, היא מגיעה אליי ואני מאשר אותה - אחרת, הדואר שלי מוצף באותה הודעה.

אני רוצה לשתף אותך בסיפור דומה שעבר עלי. אני התאהבתי בצורה נואשת ביותר במטפל שלי. הייתי בדיוק בעמדה שלך, אז לא רציתי לחשוף בפניו את רגשותי, למרות שהוא כמובן ידע. לבסוף חשפתי בפניו את רגשותי וברחתי מהטיפול, בגלל חוסר יכולת שלי להתמודד עם זה, וגם בגלל בעיות אחרות. אחרי תקופה של דיכאון עמוק, וקשיים עצומים להסתדר בלעדיו, חזרתי לטיפול עם החלטה לחשוף בפניו את הכל ולתת לו הזדמנות לעזור לי עם כל עצמת הרגש שלי. הוא עודד אותי להרגיש את כל רגשותי, ולא להתכחש לזה, ואני התאהבתי יותר ויותר. הקשר שלנו נהיה מאוד קרוב, הרגשתי שהוא כל עולמי, חייתי רק כדי לראות אותו, הזנחתי את כל חיי שמחוץ לחדר הטיפולים, עד כדי סיכון לאבד את הקרובים לי, מרוב שהייתי מאוהבת בו, ולא ראיתי אף אחד חוץ ממנו. אני הרגשתי שזאת התאהבות אמיתית, שבכל מקרה שהיתי פוגשת אותו הייתי מתאהבת בו כי הוא פשוט בדיוק מה שתמיד חיפשתי. הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. הרגשתי שהוא הנפש התאומה שלי. והוא הסכים איתי שההתאהבות שלי היא ככל התאהבות ולא בהכרח העברה. זה מצב מאוד מסוכן של התמכרות, לא יכולתי לחיות בלעדיו. כל עוד הסכמתי לקבל את הגבולות של הקשר הטיפולי, הקשר נמשך, אבל בשלב מסוים עשיתי כל מה שיכולתי כדי לערב אותו רגשית. עשיתי את כל סוגי הנסיונות כדי שהוא יאהב אותי וירצה אותי. חשתי ואני עדיין חשה שהוא הגבר בשבילי, שנועדתי להיות איתו. זאת היתה טעות, כי אחרי שנכנסתי לפינה הזאת לא ניתן היה לצאת ממנה כבר. אם את מצליחה, אני מציעה לך לזכור בכל שניה שהוא לא יתאהב בך, גם אם את חושבת שיש לו אליך רגשות, הוא לא יאבד את הרשיון שלו להיות פסיכולוג קליני בשביל רומן מזדמן. אין שום סיכוי למימוש של הקשר. גם אם את יפה ביותר. המטפל שלי עמד בגבורה רבה בכל, ולמרות שהתוודה בפני שהוא מאוד אוהב אותי, ואני חשובה לו, הוא לא יתאהב בי כי אני מטופלת שלו, וזה אבוד. ואז הטיפול לא יכל להמשך, כי אני לא יכולתי להיות בחשיפה אליו, עם איך שאני מגיבה אליו, וכמה שאני נמשכת אליו ורוצה אותו, הסבל הוא לא נסבל. נפרדנו לפני שבועיים, ולמרות שהבטחתי לו שאני אהיה בסדר, אני לא, אני מתגעגעת אליו בכל שניה, ומרגישה שהחיים שלי יזרמו עכשיו לעד ללא טעם וללא מטרה, כי לעולם לא יהיה לי את הדבר האחד שגרם לי להרגיש שלמה. הדיכאון המתלווה להפסקת הטיפול הוא צפוי, ובלתי נמנע, וקשה ביותר. זאת תחושה של אבל. זה הסיפור שלי, לא בהכרח כל התאהבות במטפל היא אותו דבר, ואין ספק שעצמת הרגשות שלי היתה ועודנה עצומה. אני מציעה לך להיות לגמרי ישירה בקשר לרגשותייך, הרבה סבל היה נחסך ממני אילו מלכתחילה לא הייתי מתביישת. אין מה להתבייש, בטיפול פסיכולוגי יש רגשות, לשני הצדדים, וחשוב ביותר לדבר עליהם כי ניתן להתקדם המון בטיפול. הוא רתם את רגשותי לכיוונים מאוד חיוביים, השתניתי המון בטיפול הזה, אומנם עשיתי הכל בשבילו, אבל בכל זאת עשיתי הכל, והיום אני אחרת, עם כל הכאב. בהצלחה אריקה

האם אפשרי שבמקרה שבו המטופלת מראה סימנים שהיא תתיעץ עם "כל העולם", המטפל יפתח בתת מודע העברה שכנגד שלילית,כלומר שישליך עליה רגשות שליליים של עויינות בגלל פחד שהיא עלולה לפרסם את שמו ולהביך אותו ?