לא מצליחה להשתחרר ולהנות.

שלום לקוראי הפורום הנכבדים. יש לי בעיה כבר כמה שנים.. שמתבטאת בעיקר בחוסר ביטחון. אני אומר קצת רקע כללי, אני בחורה בת 22 מאזור המרכז, יש לי חבר, חברות, עבודה ולימודים. כך שאני כל הזמן בחברה, ומזל טלה( חברותית מאוד). הבעיה היא שאני ממש חסרת ביטחון בנוגע לעצמי, ליכולות שלי, ואני לא יודעת ממה זה נובע. אני נראית טוב, ישנם שיגידו אפילו "כוסית", אבל עדיין, לא אוהבת שמסתכלים עליי, מפחדת שלא יאהבו אותי, תלותית מאוד בחבר שלי, מרגישה שאני לא מספיק טובה..ורק לציין שהמשפחה שלי מאוד בסדר, הורים עובדים, לא לוחצים יותר מדי, ועדיין יש ממני ציפיות. הבעיה שכרגע מפריע לי, כי למען האמת שעם כל חוסר הביטחון אני מתמודדת איכשהו, אני לא רוקדת. כלומר, מגיעה לאירועים, מסיבות, יציאות ותמיד יושבת בצד. נמאס לי מהעניין, כל רגע אני מסתכלת לצדדים לראות אןם מישהו מסתכל עליי, מתביישת שיבואו לרקוד לידי. ואני באמת לא יודעת מאיפה זה מגיע.זה מפריע לי מאוד, ואשמח לקבל תגובות בעניין, ייעוץ, כל רעיון שיסביר מעט את המצב, תודה מראש.

שלום לך, לפי תיאורייך, חלק מחוסר הביטחון שלך נובע מכך שאת מסתכלת על עצמך דרך עיניהם של אנשים אחרים ("מה יגידו?"). בנוסף, ייתכן שאת בחורה מופנמת ואין כל פסול בכך. זו תכונת אישיות מולדת שניתנת לשינוי עד גבול מסוים ועם היתר יש לחיות בשלום. ההסתכלות על עצמך דרך עיני הזולת מוצאת, לטעמי, ביטוי קיצוני בכך שאת מכנה את עצמך "כוסית", ביטוי שבו בדרך כלל בנים משתמשים כלפי בנות (ואולי אפילו כשאין בנות בסביבה, אבל אני לא ממש מעודכן). יחד עם כל זאת, יש לך חברות, השתלבת בעבודה ואפילו יש לך חבר, וזו אולי ההוכחה שגם אנשים מופנמים מוצאים את מקומם בחברה. על אף כל האמור, בגלל הרגשות הקשים שיש לך עם עצמך הייתי ממליץ על ייעוץ מקצועי שיעזור לך לקבל את עצמך ולהעלות את הדימוי העצמי הנמוך, כפי שהוא משתקף בפנייתך. עוד על הצורך שלנו לרצות את הזולת תוכלי לקרוא בכתבה הבאה: http://doctors.co.il/article/509/ בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה על התגובה, קראתי את המאמר, ועםחלק מהתכונות באופי של הבחורה הזדהתי.. אבל אני, להבדיל ממנה, ממש לא חוששת לומר את דעתי. כלפי חוץ, אני נתפסת כבחורה מאוד רצינית, שיודעת מה היא עושה, ולא מתביישת להשיג את זה. אבל מבפנים, אני כל הזמן דואגת מה יגידו, איך יגיבו, אם אני ארקוד כולם יסתכלו עליי, ממש מביך כל העניין אפילו למסעדות לא הייתי הולכת, כי כל המבטים היו מופנים אליי, אך בשנים האחרונות אין לי עם זה בעיה. יש פיתרון אחר מאשר ייעוץ? להגיד את האמת, אני לא חושבת שאלך לפסיכולוג או משה ודומה, אולי קורס, או שתוכל להבין בערך מאיפה זה נובע כל החוסר ביטחון הזה? בסה"כ יש לי אחלה משפחה, חבר עבודה, נראית טוב, ועדיין, משהו חסר אצלי, הרגשה לא טובה, שאני לא מספיק טובה, מה דעתך? אשמח לשמוע את תגובתך, תודה