דאגה להורה מבוגר

שלום, אני פונה בקשר לאימי. אימי דואגת לכונו והיית מאוד פעלתנית. עד לפני כמה שנים עוד עבדה אבל מאז שקרתה לה תאונה בעבודה היא נישארה בבית ולדענו ילדיה היא איבדה חשק בחיים. היא מזניחה את עצמה ובקושי זזה יושבת כל היום ורואה טלוויזיה טנובלות אפילו חדשות לא שומעת, היא מעשנת כבד ולעיתים אפילו היא משקרת לנו או מחביאה סיגריות וטוענת שהיא לא מעשנת גם שאנחנו תופסים אותה. היום זה פעם שניה שאישפזו אותה במצב קשה בבית חולים בטיפול נימרץ, ואנו הילדים לא יודעים מה לעשות ואיך להחזיר אותה שתיהיה כמו שהייתה, שתשתחרר מהטלוויזיה והסיגריות ותפסיק להיראו מיסקנה ותתחיל לדאוג לעצמה כי לנו קשה. תודה

שלום שרה, כשהורנו מזדקנים, התפקידים הורה-ילד מתחלפים ולא אחת קורה שהילדים ממלאים תפקיד הורי כלפי הוריהם. המשפט "הוריי דאגו לי כל החיים ועכשיו תורי לדאוג להם" מלווה הרבה בנים ובנות מלאי כוונות טובות והדאגה להורים היא בהחלט במקומה, בעיקר כשעצמאותו של ההורה נפגעת. ואולם, אף הורה לא רוצה שיטפלו בו כמו שמטפלים בילד. אני מבין שקשה לכם לראות את אמכם במצבה הנוכחי ולעמוד מנגד, אך מצד שני, אמכם היא עדיין אדם בוגר בעל כבוד עצמי שיכול לקבל בעצמו החלטות אם הוא רוצה לעשן או לא, לראות טלנובלות כל היום או לא ואני לא חושב שאמך מרגישה טוב מכך שהיא צריכה להחביא את הסיגריות שלה. אפשר, אולי, להציע לה עזרה מקצועית, שתינתן ע"י איש מקצוע חיצוני למערכת, אפשר ורצוי לדאוג לה, אך בהחלט לא מומלץ להתייחס אליה כאל ילדה שצריכה להיתפס על מעשים אסורים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין