מחוננות ובעיות רגשיות

בתי בת ה-16 מחוננת מבחינה אינטלקטואלית אבל חווה בשנה האחרונה בעיות רגשיות קשות של דימוי עצמי נמוך ובעיות השתלבות חברתית שמתבטאות בחוסר רצון ללכת לביה"ס, במצבי רוח ירודים ובבולמוסי אכילה לפני ביה"ס, כדי לדחות את ההליכה לבי"ס. כיצד עלי לטפל בבעיה? האם למנוע ממנה את בולמוסי האכילה (להשגיח עליה), האם לטפל בעזרת פסיכותרפיה בבעיות הדימוי העצמי הנמוך שלה? אם כן, איזה סוג של טיפול פסיכולוגי עשוי להתאים: פסיכואנליטי, התנהגותי, פסיכודינמי? לאיזה סוג של פסיכולוג היא זקוקה: קליני, חינוכי, התפתחותי? עלי לציין שהיא לומדת בתיכון רגיל ומשתתפת יום בשבוע בפעילויות העשרה למחוננים מטעם משרד החינוך. אודה לך על תשובתך.

שלום תמר, אכן אין קשר בין מחוננות אינטלקטואלית ורווחה נפשית. פסיכותרפיה בהחלט מומלצת במקרה של בתך וכל פסיכותראפיסט יכול להתאים (פסיכיאטר, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני). אם את פונה לפסיכולוג, מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני, משום שהסימפטומים חורגים מהתחום החינוכי, בו דווקא אין לה בעיות. לדעתי, טיפול פסיכודינמי (גישה שמשתמשת בעקרונות פסיכואנליטיים) יכול בהחלט להתאים כאן, בעיקר לבעיות בדימוי העצמי. ייתכן שלצורך ההתמודדות עם התקפי הזלילה ניתן יהיה להיעזר בטכניקות של טיפול התנהגותי ואולי בטיפול תרופתי מסוג SSRI שבתחילתו מפחית את התיאבון, אך זה עניין מישני ולא קריטי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין