שתיים, שלוש, ארבע או חמש?

שלום לפסיכולוג אני בטיפול פסיכולוגי שנתיים וחודש. בהתחלה הלכתי לפגישות פעם בשבוע. אח"כ התחלתי ללכת פעמים בשבוע. ובזמן האחרון אני מרגישה מאוד מאוד רע. אני מרגישה שרק הוא יכול לעזור לי. רק הוא מוציא אותי מהזוואה. לא מספיק לי פעמיים בשבוע, אני סובלת נורא. ממש מתענה. מה דעתך על הוספת עוד פגישה- ללכת שלוש פעמים בשבוע? אני צריכה מאוד, רוצה מאוד- רוצה ללכת רק 4 פעמים בשבוע. מה דעתך? ללכת בעקבות הלב? לעשות מה שאני צריכה? למלא אחר צרכיי המיידיים? או לסבול ולהמשיך לחכות בסבל וביסוריים לפגישה הבא ולהסתפק במה שיש לי עכשיו? במקום לגדול בטיפול ולצמצם את הפגישות, יש לי רק צורך להגדיל את המינון שלהן. מה דעתך המיקצועית, כאשר לכסף אין חשיבות- נגיד שקיבלתי סכום כספי גדול בירושה, וכרגע זה הדבר שהכי הייתי רוצה בעולם. אני לא בזבזנית כלל, אני כמעט ולא מבזבזת על דבריים חומריים- רוצה רק את זה! האם לדעתך הגדלת מינון הפגישות מראה כי הטיפול שלי לא מצליח? מראה כי אני אדם דפוק לחלוטין? מראה כי אני אפס אפסים? (במקום לגדול ולהתבגר אני רק קוטנת כל הזמן). כל פגישה אני יותר קטנה ורק רוצה את הטיפול כל הזמן.

לא, את לא אפס. אבל אני מכירה את התופעה; לדעתי זה מעיד על כשל של המטפל שלך, ובכלל - אני חושבת שלפעמים טיפול יכול להיות מאד מזיק. משהו לחשוב עליו

שלום מאשה, לא הייתי נחפז להאשים את המטפל בלי להכיר מקרוב את השתלשלות העניינים, אך טיפול הוא כלי רב-עוצמה שבהחלט עלול להזיק. למען האמת, כל התחום של הערכת תוצאות טיפול ויעילותו התפתח על רקע טיפולים שלא רק שלא עזרו אלא הזיקו ובמצבים מסוימים, יש לנו עדות מחקרית על כך שמצבה של קבוצת אנשים שקיבלו טיפול הוחמר או לא השתנה ומצבה של קבוצת הביקורת שלא קיבלה טיפול הוטב באופן ספונטאני או לפחות נשאר יציב. המצב הזה בהחלט ייתכן וקיים, כמו שתרופה או דימוי מדויק יותר ניתוח עלולים להזיק. לכן, הכלל הראשון בטיפול הוא לא להזיק , לפני שמתחילים לחשוב על מה שיכול להיות יעיל. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, קשה מאוד להתייחס למצוקה הגדולה מאוד שאת מביעה, מבלי להכירך אישית ועוד יותר, מבלי לדעת באיזה מצב התחלת את הטיפול. לכן אענה באופן הכללי ביותר. תוך כדי טיפול ייתכן מצב של רגרסיה בשירות האגו, כלומר, ירידה לצורך עלייה. טיפול פסיכולוגי לא נועד להקל על התחושות הקשות בטווח הקצר ולא נדיר שאנשים יוצאים מפגישות טיפוליות במצב רוח ירוד. ישנם טיפולים שמתוכננים מראש על בסיס פגישות יומיומיות אפילו (למשל, בטיפול הפסיכואנליטי האורתודוכסי מדובר על 5 פגישות בשבוע). המעבר לפעמיים בשבוע נראה לי מתקבל על הדעת ובנוגע להגברת התדירות עוד יותר את באמת צריכה להתייעץ עם הפסיכולוג שלך. ישנם מצבים בהם מעבר כזה הוא בעל השפעות רגרסיביות מדיי ועלול לפתח תלות לא רצויה וישנם מצבים בהם תדירות כזו נועדה לעצור החמרה נוספת (למשל, כאמצעי למניעת אשפוז). לכן רק מי שמכיר אותך היטב ויכול לאבחן את מצבך יוכל להשיב לך. מהסיפא של פנייתך נראה שאת סובלת מדיכאון כי אינך מאשימה רק את הטיפול אלא את עצמך ואת מבטאת פגיעה קשה מאוד בדימוי העצמי שלך. באשר לכישלון או הצלחת הטיפול - דעתי היא שכל טיפול בו נוצרת ברית טיפולית חזקה בין המטפל למטופל יכול להיחשב הצלחה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מיני שלום, אני חושבת שאת זקוקה לפסיכולוג שלך לא בגלל שהוא נורא עוזר לך אלא מכיוון שהוא מהווה בשבילך אוזן קשבת, מקום שבו את יכולה לפרוק את הרגשות, והמחשבות בצורה הכי חופשית שיש. ואחרי שאת מורידה דברים מהלב את מרגישה יותר טוב. לכן את יכולה ללכת לפסיכולוג פעם בשבוע, ובמקביל למצוא חברה טובה באמת, מישהי שאת סומכת עליה שתוכל להקשיב לך ולהבין אותך ללא תשלום. בהצלחה. מיטל

תשארי על פעמים בשבוע. תקשיבי אין לזה סוף את יכולה ללכת כל יום אבל זה לא מטרת הטיפול! חלק ממטרת הטיפול זה לקחת אותו איתך הביתה ולהתמודד , כן, עם כל הכאב וכל התכנים המעיקים בטיפול בלי הפסיכולוג. אי אפשר להיות תלוי ככה זה יזיק לך. תהיי חזקה , את יכולה. מניסיון שלי אני הולכת פעם בחודש ואני חורקת שיניים... ברור שבגלל שאני יותר זמן זה משהו אחר וגם את תגיעי לזה אבל זה קשה לי מאד ואני מחזיקה עצמי בכוח ומתמודדת וברוך השם בימים האחרונים יש לי הרבה וגם אני חשבתי להקדים אבל החלטתי להתמודד עשי כך גם. תהי חזקה .

מנסיון, הייתי במקום הזה.- את מפתחת תלות במטפל שלך, ולדעתי נמצאת על מסלול רע מאוד. את מרכזת את חייו סביבו, וכדאי לך להתנער מזה מה שקודם. הייתי שם, מנסיון אני מדברת אלייך. מה שקודם- כן ייטב. בשום אופן לא ארבע או חמש פגישות. תמיד תזכרי- כמו כשאוכלים יותר מדיי, זה גורם לכאבי בטן. העודף הזה, שאת ככ רוצה בו, זה לא טיפולי כבר. זה משהו אחר. שבסופו של דבר רק יזיק לך. את נשענת עליו, משעינה את חייך עליו, תתפכחי עכשו.