על חרדה אותנטית..

שלום ד"ר, אני סובלת מחרדות זה מכבר. בד"כ מדובר בהתקפים הכוללים את הסימפטומים הידועים כאשר התדירות משתנה בהתאם ל.. (רציתי לומר בהתאם לקונטקסט רק שלמעשה, נושא החרדות היה ועדיין סמוי מעיני..) מעולם לא טופלתי באופן מקצועי מטעמים כספיים, ומאחר שאני מודעת לאותה תחושה נטולת קשר מציאותי, לרוב חוויתי אותה כמות שהיא והמשכתי לי בחיי תוך תפקוד מלא ושמחה מעוררת קנאה (ראוי לציין שאין בי דיכאון, ומאמרך רק עשה לי סדר בהבדלים בין השניים- אני טיפוס מאוד שמח). לפני כחודשיים החלטתי לגשת לפסכיאטר מומחה בפסיכואנליזה, ע"מ שיחווה דעתו בסוגיית הטיפול התרופתי עבורי. אוסיף ואומר שנורא חששתי מהאבחון שלו וטרחתי לקרוא על כל תרופה קיימת (מה שהגביר חששותיי בהקשר לתופעות הלוואי הקשות). לדבריו, אני לא זקוקה לתרופות!! אכן, אורח חיי מחייב טיפול פסיכולגי ("שהסדר החיצוני יהפוך פנימי.."), אבל החרדה שלי היא אותנטית. אותנטית.. בהחלט התרגשתי בזמנו לשמע דבריו (הוקל לי שלא אצטרך לסבול מתופעות לוואי), רק שהיום אני מבחינה בעובדה שכל עת שמתקיים שינוי כלשהו בחיי, משברון, פרידה, נטישונת, תדירות ההתקפים גדלה. אני מוצאת עצמי כשעה ביום, מדי יום, שרויה בפחד נוראי. מנסה להפעיל רציונליות בדבר "ממה את פוחדת?", רק שאין לי מושג (הגדרת החרדה המדויקת..). איני מוכנה לתת לאותה תחושה איומה לשבש מהלך חיי, רק שהיא בלתי מנוצחת. החלטתי על דעת עצמי להיעזר בחצי ואבן, רק שאיני יודעת מהן ההשלכות.. ברור לי שטיפול יעזור לי, רק שאיני יכולה לממנו כרגע (למרות שאני משתוקקת). שאלתי היא: 1. האם הואבן בעייתי לי? 2. מהי, לכל הרוחות, חרדה אותנטית, והאם ה"אותנטיות" שלה הופכת אותה לבלתי פתירה? ...לא קל לי.

שלום ברי, פסיכואנאליטיקן ייטה מטבע הדברים להמליץ על פסיכותרפיה, אלא אם כן מדובר בהפרעה קשה במיוחד. הוואבן היא תרופה השייכת למשפחת הבנזודיאזפינים אשר לאורך זמן גורמת התמכרות פסיכולוגית ופיזית (כלומר, אותה כמות כבר לא עוזרת). תרופות אלו מיועדות לשימוש נקודתי בהתאם לצורך (לפני מבחן וכו'). התרופות המיועדות לשימוש ארוך-טווח הן תרופות המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI), אשר אינן גורמות התמכרות אך אכן מלוות בחלק מהמקרים בתופעות לוואי שונות, בעיקר פגיעה בתפקוד המיני. הייתי מצטרף בהחלט להמלצתו של הפסיכיאטר לפנות לטיפול פסיכולוגי. כיום ניתן להשיג טיפול במחיר מסובסד (בערך מחצית מהמינימום המקובל בשוק הפרטי) בהסדרי הביטוח המשלים של קופות החולים. לא מדובר בטיפול בשירות הציבורי אלא אצל מטפלים פרטיים העובדים עם הקופות וניתן לבחור אותם מתוך רשימה. טיפול זה אמנם מוגבל ל-15-30 שיחות, אך ישנם טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים ספציפיים לחרדה שאינם דורשים טיפול ארוך יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין