דיכאון

שלום רב, נכנסתי לתחום "הגיל השלישי". מאחורי מצבים מלחיצים אחדים, (ניתוח גניקולוגי מסוים, גירושין, עזיבת ילדי הבוגרים את הבית, פרישה בעל כורחי/מוקדמת מהעבודה). אני עובדת על עצמי בכל דרך, כולל נסיונות בשימוש בתרופות, מהן אלטרנטיביות, וכן ביקורים אצל פסיכותרפיסטית, כדי לצאת מתסמיני דיכאון. אחד מהם מקשה עלי באופן מיוחד: מרבה לישון, ומתקשה לנקוט פעולה כדי ליישם תוכניות פעולה בחיי היום יום. אין לי כח נפשי לכך. צורה מסויימת של מחשבה כמו היעדר תוחלת. הימנעות ודחיה של פעולות אלה מפריעות לי מאד, וגורמות לי נזק גם לטווח הארוך וגם הקצר (כמו: טיפול במסמכים שמצטברים בערימות, ללכת למכון כושר, וצורך בירידה במשקל, לאחר ששמנתי כהוגן וכו'). המלחמה הפנימית שאני מנהלת עם עצמי מתסכלת אותי, כאילו מעגל סגור שאין ממנו מוצא. האם יש? איהו "החבל" שאוכל לצאת מזה? תודה מכל הלב, כרמונה

שלום CARMONA, על פי תיאורייך, את משתמשת בכל הכלים שמעמיד הטיפול הנפשי, התרופתי והשיחתי, ליציאה מהדיכאון. כמובן, שיש להתמיד בכל אלה, אך מחקרים מהעת האחרונה מעידים כי דווקא אותם אמצעים שגברים נוהגים להשתמש בהם כדי להימנע מדיכאון - קרי: עשייה - יעילים יותר מנבירה (RUMINATION). אינני יודע באיזו דרך נערכת הפסיכותרפיה שלך, אך במידה ומדובר בגישה פסיכודינאמית המעמיקה לחקור את הנפש, יש להקפיד על עשייה רבה, אפילו להכין לך תכנית שכוללת פעילויות קבועות ולעמוד בה. אם את מרבה לישון, שימי שעון מעורר והכריחי את עצמך לקום ולהתחיל לעשות. במשך שנים חשבנו שההתמודדות הנכונה עם דיכאון הוא ע"י העלאת תכנים לא מודעים ודיון בהם, אך כאמור הוכח שדווקא עשייה היא בעלת סיכויים טובים יותר. בין הפעילויות כדאי לשים דגש על פעילות אירובית קבועה מדי יום, אשר מעלה את רמת האנדורפינים ובכך גורמת מצב רוח טוב יותר לזמן-מה. ע"י עשייה את גם מחזירה את השליטה לידייך. אמנם זה נשמע פראדוקסלי, כי חלק מהדברים את לא עושה בגלל הדיכאון, אך עם דטרמינציה ומוטיבציה מתאימות ניתן להגביר את הפעילות והתמדה בכך אמורה להפחית את הדיכאון במידה ניכרת. הטיפול התרופתי אמור גם הוא במקרה זה לשמש STARTER או מנוף להתחלת הפעילות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לכרמונה, העיצה שלי בשבילך, עד כמה שזה קשה, להכריח את עצמך לעשות דברים ואז לזרום עם זה. עוד דבר שבטח נדוש, אבל עובד, זה לנסות כל הזמן להיות בחברת אנשים לא להישאר לבד. לדבר, לשמוע מוזיקה, ודווקא להיות עסוקה - זו התרופה הטובה מכל. בהצלחה, הילה.