למה? למה?

אני בטיפול כמעט 4 שנים. שאלתי את הפסיכולוג שלי השבוע לראשונה, אם הוא נשוי. והוא לא הסכים לענות לי. למה? למה זה כל-כך סודי? למה אסור לי לדעת? לא שאלתי שאלה אישית, שאלתי שאלה שכל אחד יודע על האחר בלי בעייה. אני ממש לא יכולה להבין, למה אסור לי לדעת?, למה זה סוד? למה? מדוע? למה?

אני לדוגמא , חייבת לברר מספר פרטים על המטפל לפני שאני בכלל מתחילה טיפול עימו. גיל ,מצב משפחתי ,ילדים אם יש , כיצד הוא מטפל ועוד. אם המטפל או מטפלת לא עונה זה יכול להשפיע על הרצון שלי להמשיך או להתחיל בכלל בקשר הזה. הייתי ממליצה לך לנסות לברר עם הפסיכולוג מדוע הוא לא עונה לך ועוד אחרי ארבע שנים של טיפול. יתכן שהוא רוצה להבין מדוע את שואלת (רק אחרי 4 שנים) . אולי זה קשור בטיפול שאת עוברת בצורה כלשהי. בכל מקרה לא ברור למה הוא לא עונה בלי להסביר לך.

שלום נעלבת, בפסיכואנליזה האורתודוכסית המטפל נחשב פרשן ניטראלי ואובייקטיבי, ויש המדמים אותו למסך ריק שעליו המטופל משליך את עולמו הפנימי. לכן רצוי שהמטפל יהיה אנונימי ככל האפשר ולכן הוא אפילו יושב בזמן השיחה מאחורי המטופל ששוכב על ספה - כל זאת כדי שאישיותו של המטפל לא תהייה מעורבת בטיפול. מאז חלו התפתחויות רבות ואנו שמים דגש חזק הרבה יותר על הקשר הבין-אישי בטיפול הנערך פנים אל פנים, אך גם כיום אפשר למקם את המטפלים על פני רצף שבקצהו האחד "המטפל האנונימי" ובקצהו האחר "המטפל ה"שיוויוני", נקרא לזה כך. לפי תיאורייך, המטפל שלך מחזיק בגישה הלגיטימית שרצוי שתדעי עליו מה שפחות, כנראה משיקולים טיפוליים. מה שחשוב מאוד הוא שתעבירי לו את הרגשת העלבון שלך. זה גם ישבור את הקרח וגם יכול לשמש מנוף לקידום הטיפול, שכן כיום ידוע שאיכות הקשר בין המטפל למטופל היא התורמת ביותר להצלחתו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה עבור תשובתך, האם לדעתך עלי להתעקש לקבל תשובה, כי מאוד מפריע לי לא לדעת, או לקבל את הגבולות הטיפוליים בהבנה, אבל עם כעס בלב? עד איפה להתעקש? כי הפסיכולוג טוען שהמידע לא יתרום לי לתהליך הטיפולי, הוא צודק במאה אחוז, אבל בכול זאת מפריע לי לא לדעת. להתעקש? או לוותר? אפשר לדבר איתו עשרות פגישות למה זה מפריע לי? למה אני כועסת, למה אני רוצה לדעת, למה אני נעלבת, וכו' וכו' וכו'... אבל אחרי כל זה אני עדיין רוצה לדעת!!! אז אחרי הכל... להתעקש או לוותר?