חרדות "דכאון"

שלום לפני כשלוש שנים יתגרשתי מבן זוג מאוד בעיתי שסבל מדכאונות והיה מטופל הן בתרופות והן על ידי בסיכולוגים כאשר התחתנו לאחר חברות של כשנה התברר לי מצבו הבריאותי עד שידעתי ממה הוא סובל הוא הסתיר זאת די טוב אך ברגע שידעתי על הבעיה לא היה יותר נסיון מצידו להסתיר וכל ההתפרצויות היו מופנות ומושלכות כלפי. כאשר נודע לי על מצבו הבריאותי הייתי בהריון מתקדם עם כל הנסיון לעזור ולהבין לא היה מנוס מלהתרגרש וכך מצאתי את עצמי גורשה בת 27 עם תינוק בן יומו כשהליך הגירושים היה ארוך ומייגע. במשך שנים נהלתי את חיי היתי מגדירה כטוב מאוד אך בשנה האחרונה כל דבר מלחיץ אותי וגורם לי לחשוב מחשבות שליליות לדוגמא אני שומעת על פיגועים או מחלות יש אני משליכה זאת לגבי עצמי מה יקרה ובמידה אני יחלה או ימות מה יעלה בגורל בני. והדברים מלחיצים אותי אני חושבת שאני די שולטת במצב אך זה מאוד מטריד אותי איך מתמודדים אם זה האם אנשים במצבי גם מרגישים את התחושה הזו של דאגה יתרה.או שאני לא נורמלית וזקוקה לטיפול. תודה גילה

אם הדבר מפריע לך עד כדי שיבוש מהלך החיים וממש מציק , כדאי שתפני ליעוץ פסיכולוגי שיאבחן את מצבך ובמידת הצורך יציע טיפול.

שלום גילה, מחשבות ודאגות מהסוג שלך מופיעות אצל רוב בני-האדם במינון נמוך ורובן מודחקות כדי לאפשר תפקוד תקין. למשל, אם לא היינו יכולים להדחיק את הסטטיסטיקה על תאונות הדרכים, לא היינו מסוגלים לנהוג ואולי אפילו לא לחצות את הכביש. נראה שמשהו השתבש ביכולת שלך להדחיק דברים עם זאת, מה שבולט בפנייתך, הן בסיפור על מצוקתו של בעלך והן בסיפור על מצוקתך שלך, הוא סטיגמה קשה על כל מה שקשור לטיפול נפשי: את בהחלט יכולה להישאר נורמאלית ולפנות לטיפול כדי להקל על מצבך - מדובר בעיקר בשיפור איכות החיים ולא בנורמאליות או פתולוגיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין