אהבת אם

אני בת 36 ואמא לשניים .בני הבכור הוא ילד חריג. אני נפגשת מזה כמה חודשים עם פסיכולוג.... אתמול הייתה לנו פגישה ובה הוא שאל אותי ישירות אם אני אוהבת את הבן שלי .... ולא הייתה לי תשובה..... אני באמת לא יודעת אם אני אוהבת אותו...... ומאז הפגישה אני לא מפסיקה לבכות.....ונורא מרחמת על הבן שיש לו כזאת אמא...... הוא בטח יודע ומרגיש.... אני לא יודעת איך לעכל את זה ומה אני יכולה לעשות..... .

שלא להגיב ... את רק בן אדם וזה טבעי לחלוטין שתרגישי מה שאת מרגישה, אל תשפטי את עצמך על כך. אני לא אמא , אבל אני חושבת שלהיות אמא לילד חריג זה מאד לא קל וכרוך בהרבה תסכול ואפילו כעסים, כן ממש ככה כעסים , אולי על זה שאת רוצה שהוא יהיה רגיל שהוא יצליח כמו כולם ויתפקד כמו כולם וזה לא הולך ובתור אמא שהשאיפה שלה היא לתת לבן שלה את הטוב ביותר כשזה לא הולך זה מתסכל ותסכול מביא לכעס, כעס על המצב, תחושה אולי קצת של ריקנות , של עייפות , של כאב אולי את מפרשת את כל מכלול התחושות האלה כחוסר אהבה אני לא מאמינה שאת לא אוהבת אותו, אני חושבת שאם לא היית אוהבת אותו אז לא היה לך אכפת ואם לא היה לך אכפת זה לא היה מגיע לטיפול אצל פסיכולוג, אני בטוחה שאת אוהבת אותו בדרכו שלך , אבל לפני כן יש לך התמודדות עם עמצך , אולי ללמוד לקבל את המצב כמות שהוא, בעצם קטונתי מלהבין אם ניתן כי אינני חוויתי כזה דבר על בשרי אבל אני חושבת שנורא נורא חשוב שלא תכעסי על עצמך , מותר לך לכעוס לכאוב ולהרגיש תחושות שליליות וקשות זה לא אומר שאת רעה , זה אומר שאת בן אדם.... אני בטוחה שהתחושות האלה יעברו בהמשך הטיפול ורק תתחזקי ותצמחי מהם. בהצלחה נורית

שלום טלי, את לא כותבת בן כמה בנך ובמה מתבטאת חריגותו, שבוודאי מקשה עלייך מאוד. אם לא הייתה לך תשובה מוכנה לפסיכולוג, זה בעיניי סימן למודעות ולרגישות שלך, משום שהמסר התרבותי שהורים חייבים לאהוב את ילדיהם ולהפך הוא מסר שהושרש כל כך עמוק עד שהורגלנו לומר אוטומאטית כן בתשובה לשאלה הזו. אם יורשה לי, זו גם לא השאלה הכי חכמה שאפשר לשאול, לפחות לא בניסוח הזה. אפשר היה לשאול שאלה פתוחה, כמו מה את מרגישה כלפי בנך, שהייתה קונסטרוקטיבית יותר ובלי המסר המשתמע של "כתב אישום". בניגוד למסר התרבותי שהזכרתי, נכון אמנם שקיימים מושגים ותופעות כמו "אינסטינקט אימהי" או "אינסטינקט הורי", אך המציאות היא שאיננו בוחרים לא את הורינו ואל את ילדינו ואף איננו יכולים להתגרש מהם. לדעתי, דרושות תעצומות נפש גדולות לפקפק באקסיומה המובנת מאליה לכאורה שכל ההורים אוהבים את כל הילדים ולהפך והאמת היא שברוב המקרים הקשר מורכב יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין