דכאון

שלום ד"ר, למעשה, הגעתי לפורום בזכות אשתי... אשר בנוגע אליה אני רוצה לשאול. אתחיל מהסוף- אני חושש שבחודשים האחרונים אשתי נופלת לדכאון. היא לא אובחנה מעולם, אבל אני מרגיש שהיא לא אותו בנאדם. זה לא שהיא שוכבת במיטה כל היום או לגמרי לא מתפקדת, אבל... היא עצובה כל הזמן; חסרת אנרגיות; לא נהנית משום דבר; לא ישנה כמעט בכלל("אני לא מצליחה להירדם"); כמעט ולא אוכלת ("אין לי תיאבון"); והמבט הריק, המיואש הזה בעיניה... אני לא מצליח להבין למה. היא לא מדברת על זה, היא אומרת שיהיה בסדר. אבל אני לא רואה איך. זה נמשך כבר כמה חודשים ורק נהיה יותר ויותר גרוע! אתמול היתה הפעם היחידה שבה "תפסתי אותה" בוכה (היא תמיד מנסה להראות שהכל בסדר) והתעקשתי לדעת מה קורה. היא אמרה שאין משהו מיוחד לא בסדר, פשוט הרגשה שהחיים שלה "אפורים, סתמיים, לא שווים את המאמץ". אני לא יודע מה לעשות, ולאן לפנות. ממש אודה אם תוכל לעזור או לתת כיוון. תודה.

שלום לך, לפי תיאוריך, אשתך אכן סובלת מדיכאון. חלק מהסימפטומים בדיכאון היא הפרעה ביכולת לרצות ולכן גם מצאת את עצמך פונה לפורום במקום אשתך. אם היית יכול לשכנע אותה לפנות לטיפול, זה היה מאוד עוזר, אם כי כדי שטיפול יעזור האדם צריך לרצות בו וליזום אותו בעצמו. עם זאת, במקרים כאלה שבהם הרצייה נפגעת מומלץ לנסות עזרה מבחוץ ולכן היה כדאי מאוד לנסות טיפול תרופתי, שכאשר יתחיל להשפיע יוכל להוות תמריץ לפנייה לטיפול פסיכולוגי. לפעמים ניתן לעקוף את הרתיעה מפנייה לפסיכיאטר ע"י התערבות של רופא המשפחה שמכיר את האדם על רקע אחר. על כל פנים, לדעתי היעד העומד בפניך כרגע הוא לשכנע את אשתך לפנות לפסיכיאטר, אולי אפילו לקבוע תור בשבילה ולנסות להעמיד אותה בפני עובדה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין