משהו מוזר

שלום אני בן 16 ובזמן האחרון קורא לי משהו מוזר. יש לי הרגשה שאני פשוט רוצה להתבודד ולא לראות אף אחד, פשוט לעוף לאי בודד, ולא לדבר עם אף אחד. חשוב לציין שאין לי בעיות במשפחה וגם לא בעיות חברתיות, להפך יש לי הרבה חברים ובני משפחתי אוהבים אותי, ואני לא רוצה לפגוע בהם אבל אין לי סבלנות לדבר איתם אין לי סבלנות להקשיב, ואני באמת לא רוצה לאבד את חבריי. כמו כן שמתי לב שהרבה מאוד מהשקפות העולם שלי השתנו, מה שפעם החשבתי לדבר טיפשי היום אני נמשך אליו מאוד, כמו מדעי החברה והרוח במיוחד. הבעיה היא שמהפך זה קרה כל כך בפתאומיות שזה פשוט מפחיד אותי, כאילו קמתי בבוקר ונהייתי לאדם שונה. האם תוכל לעלות השערות למה זה קורה לי? מה אני צריך להשות כדי לחזור ולהיות נורמלי? אני לא מוכן ללכת לטיפול או לפגישה עם פסיכולוג מכל מיני סיבות. בתודה מראש

שלום לך! אני לא רופא אבל אני יכולה להגיד לך שזה נורמלי לגמרי ו כול נער מטבגר היה במצב כמו שלך. זה חלק מההתבגרות וההתפתחות שלך. זה יגמר. רק תנסה להיות יותר סבלני לסביבה :)

שלום בן 16, כמו שכתב לך לובה, החוויות שלך אופייניות מאוד לגיל ההתבגרות שבו השינויים כל כך דרמאטיים ומהירים עד שההרגשה היא שאתה הולך לישון בזהות אחת ומתעורר בזהות אחרת. גם איבוד הסבלנות הוא נורמלי עד רמה מסוימת שמעבר לה מומלץ באמת להיעזר באיש מקצוע. אני שואל את עצמי האם ההתנגדות שלך לטיפול אינה חלק מהבעיה, כלומר, אין לך סבלנות לטיפול, שגם אינו מאפשר להתבודד אלא זו סיטואציה שבה אתה מתחלק בקשייך עם אדם נוסף. לא "תחזור להיות נורמלי" כי אף לא היית לא נורמלי וכבר נאמר על גיל ההתבגרות שאם אתה נורמאלי בו, הרי שאתה בעצם לא נורמלי :-) בכל אופן, ניכר שאתה מאוד מתחשב בסביבה ומאוד מחמיר עם עצמך ואם אתה לא רוצה ללכת לטיפול, נסה להרפות ולתת לדברים לקרות, כולל חוסר הסבלנות שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין