אחי הקטן

שלום רב, ברצוני לשתף אותך בבעיה אשר אני ומשפחתי מנסים להתמודד .. אחי בן 15 ומאז ומתמיד נהג להתבודד בחדרו ולהימנע מקשר עם אנשים הן במסגרת חברתית ( בית ספר , חוגים ) והן במסגרת המשפחתית . אחי מבלה שעות ארוכות בחדרו מול המחשב או הטלויזיה . לאחי אין חברים כלל פרט לילד אחד שיזם את הקירבה בניהם מתקשר,מבקר וכדומה אך לאחרונה נותק גם קשר זה . אחי אינו מפגין רגשות כלל ! מגלה אדישות וחוסר עניין בסביבה .היחידה שעימה נוהג לשוחח לעיתים רחוקות הנה אימי כאשר הוא אינו מאפשר לה לגעת בו למעט מצבים בודדים בהם הוא יוזם את הקירבה הפיזית . נעשו מספר נסיונות לקחתו לטיפול פסיכולוגי אך הוא מסרב בתוקף ומתעקש שהוא בסדר ואנו אלו שבעייתים . ברצוני להוסיף שאנו משפחה מאוד פתוחה ומלוכדת ( 2 בנים ו2 בנות לזוג הורים ) שאלתי היא : האם יש דרך בה נוכל לנקוט כדי לשפר את מצבו ? האם לדעתך יש טיפול ראשוני שניתן לעשות במסגרת המשפחתית ? כיצד היית מאבחן את מצבו על סמך הפרוט המצויין . תודה מראש רוני

שלום רוני, אותו חלק במצבו של אחיך, שבחרת להציג כאן (למשל, לא כתבת דבר על לימודיו והישגיו בהם, תחביבים וכו') יכול להתאים להתנהגויות נורמליות ופתולוגיות רבות ואינו ניתן לאבחון בלי להכיר את אחיך פנים אל פנים. אני יכול להבין את הדאגה שלך, אך מניסיוני גם אם הייתם מצליחים להביא אותו לטיפול, ספק רב אם טיפול שאינו מרצונו של המטופל ומיוזמתו היה מקדם אותו במשהו. נכון שבגיל ההתבגרות היה מאוד רצוי שאחיך ישתלב בקבוצת בני גילו או לפחות שיבחר לעצמו מספר חברים קרובים. חלקים מסוימים שמדאיגים אותך, למשל העובדה שהוא נמנע ממגע פיזי עם אמו, אפייניים מאוד לגיל ההתבגרות. השאלה שאני שואל את עצמי היא האם אחיך עצמו סובל או שמא רק אתם מוטרדים מהתנהגותו המוזרה. במצב הנוכחי, על כל פנים, הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות (וגם היחיד האפשרי, לדעתי) הוא לכבד ולאפשר את מרחב המחיה הגדול שאחיך מבקש לעצמו. במקום ניסיונותיכם הנואשים להתקרב אל אחיך הייתי ממליץ לכם לצעוד צעד אחד אחורה, להעביר לו את המסר שאם ירצה אתם תמיד שם בשבילו ולהשאיר את היוזמה בידיו - והוא יוזם, גם את המרחק וגם את הקרבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין