הפסיכולוגית ביטלה פגישה

השבוע , כמידי שבוע, היתה לי פגישה עם הפסיכולוגית. כמידי שבוע אני מאד מצפה לפגישה... מסתכלת מהצד על כל מני דברים אותם אני מציפה בפגישותי עמה. בכלל, אני תוהה עם עצמי אם למעשה כרגע אני חיה מפגישה לפגישה.. עסוקה בלחשוב מה נאמר שם, למה היא התכוונה , מה הוביל אותה להגיד את מה שאמרה ומה איתי וכו'. השבוע חיכיתי לפגישה במיוחד שכן חל איזה שהו שינוי בגישתה אלי. אני לא יודעת ממה הוא נובע. בעבר, עד לפני 4 פגישות, היא היתה מקשיבה יותר ומחכה לשמוע יותר ממני. פתאום היא התחילה לדבר ותשמע- יש לה המון מה להגיד,אני ממש מופתעת מהשינוי אצלה, היא מדברת המון ואני מנסה כל הזמן לזכור מה היא אומרת בכדי שאוכל לזכור לאחר הפגישה לנתח ולנתח ולנתח... העניין הוא- השבוע, מיד בתחילת הפגישה היא הודיע שלא תתקיים הפגישה הקבועה שלנו בשבוע הבא. אני לא הבנתי את התגובה שעלתה בי- אכזבה, מצוקה, אכזבה מאד קשה ממנה, זה הוציא לי את כל האויר מהפגישה וכבר לא השקעתי בלספר , בלנסות לבטא כל מני דברים שתכננתי ודי ציפיתי שהפגישה תסתיים ושאלך הביתה. זה מעין קונפליקט להיות איתה ולדבר, ומצד שני אני רוצה שהפגישה תיגמר. כל כך התאכזבתי וזה מעורר בי לחשוב- על התלות שאני מפתחת, ולמה אני מפתחת אותה? האם היא מעודדת אותה? או שמא, מכורח זה שאני חולקת עמה את כל אשר איש לא יודע, מכורח זה פיתחתי תלות ולה כרגע יש "כוח" גדול עלי. החשש מפני אותה הכוח והעוצמה שלה בפני מאוד מפחיד אותי. מה יקרה כשהפגישות יפסקו? מה אם ארגיש נטושה? האם היא יודעת מה אני מרגישה? האם זה הרגשת כלל המטופלים? האם היא מעודדת את אותה תלות , האם זה חלק מנושא מטופל - מטפל? האם תיהיה כרגע רגרסיה מבחינת יכולת השיתוף ומוכנות השיתוף שלי אותה בכל הקורה בעולמי הפנימי. פתאום אני מבינה את המידע שיש בידה "נגדי", כמה היא יודעת עלי וכמה אני לא יודעת כלום כלום עליה. וזה מפחיד כמו לאבד משהו שאף פעם לא היה בכלל מראש שלך

שלום ניבה, טענה שכיחה בקרב אנשים המתנגדים לטיפול פסיכולוגי היא התלות שמפתח המטופל במטפל. תשובתי במקרים כאלה היא שעדיף לו למטופל להיות תלוי (או להרשות לעצמו להיות תלוי כפי שכולנו תלויים במעבידנו, בבני זוגנו ועוד) באדם שהוא יחסית ניטאלי ונטול אינטרסים אישיים, לפחות בקטע הטיפולי, מאשר להיות תלוי באנשים שביודעין או שלא ביודעין עלולים לנצל את התלות לסיפוק צרכים אינטרסנטיים שלהם. במהלך טיפול קיימת אכן נסיגה בשירות האני, ירידה לצורך עלייה, שבמסגרתה עולים כל מיני צרכים ילדותיים שלא קיבלו מענה בזמנו. אני משער שזה מה שקורה לך עם המטפלת שלך וזה מה שמפחיד אותך שכן מחוץ לחדר הטיפולים את רגילה למלא תפקידים של בוגר. ביטוי נוסף של אותה נסיגה היא התגברות הנטייה לאגוצנטריות ולכן התקשית לקבל את העובדה שהמטפלת איננה אמא, הנמצאת שם תמיד בשבילך, אלא אדם שיש לו צרכים משלו ולא יוכל לראותך בשבוע הבא. כל אלה הם סימנים לכך שמתנהל טיפול משמעותי. המטפלת קודם הכילה וספגה וכעת היא משתפת אותך ברשמיה. לסיכום, נראה שאת נמצאת בתהליך טיפולי משמעותי המצריך כתמיד אורך רוח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין