אהבה ללא גבולות

שלום. יש לי שאלה ואולי יתברר שזוהי בכלל בעיה שיש לי ואני עדיין לא מודעת אליה,אולי?! אני מרגישה שהגבר של חיי (דהיינו בעלי לעתיד, למרות שכבר תק\' ארוכה מאוד אני ללא בן זוג) צריך לאהוב אותי אהבה \"נצחית\" אהבה ללא מעצורים, מעין אהבה \"אובדנית\" אני ארצה לדעת ולהרגיש שכל מה שהוא רואה זה אותי ותו לא. אני ארצה ממנו אהבה אבסולוטית, אהבה שהוא יהיה מוכן למכור את נפשו למעני,האם זה הגיוני בכלל לחשוב על דבר שכזה, לא כל שכן אף לדרוש?! אני מוכנה שכל \"ההקרבה\" הזו תבוא רק מצידו ולא מצידי, ז\"א אין לי בעיה לאהוב בחזרה אבל לא עד כדי \"אובדן\" העצמי שלי למה אני מרגישה ככה????....

שלום חדוה, ברור, שמה שאת מצפה לו, או לפחות מפנטזת עליו, הוא לא מציאותי ויתר על כן, אם היית מוצאת, באופן תיאורטי, גבר שמוכן למחוק את עצמו למען אהבתו אלייך, אינני בטוח כלל שהיית מעוניינת במישהו שמוכן לבטל את צרכיו בצורה כה מוחלטת. בעצם, מה שאת מתארת הוא קשר שבדרך-כלל אמור להיות בין הורים לילדיהם: ההורים אמורים לוותר על חלק מסיפוק צרכיהם (גם כן לא על כולם) ולקבל את ילדיהם ללא תנאי. זה לא תמיד קורה כך אך זהו האידיאל. כדי לענות על שאלתך צריך להכיר אישית את ההיסטוריה שלך ואת יחסייך עם הורייך, אך יכול מאוד להיות שאת מצפה מאותו גבר להיות הורה, בזמן שהשאיפה בקשר זוגי צריכה להיות לשיוויוניות במידה זו או אחרת. אם זו פנטזיה שלך, שאת יכולה להפרידה מהמציאות, ייתכן שהיא אינה בעייתית כל כך, אך אם את מחפשת לפיה בן זוג הלכה למעשה, אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בחסך ההורי העצום העולה מפנטזיה זו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין