שאלה

הי במהלך (כמעט) כל חיי אני חווה את אותה חוויה בכל תחום ועיסוק כמעט- נמאס לי! בהתחלה (בין אם זה פרוייקט חדש ובין אם עבודה, קשר) אני מתלהבת מאוד ונמרצת- למעשה, מתמסרת לדבר החדש. כעבור תקופה מסויימת (כמה חודשים) "פתאום" נמאס לי. חשבתי על העניין ונראה לי שיש בי רצון לשמר הכל כמושלם, וברגע שאני מגלה איזשהם "פגמים" או קשיים זה מאיים עליי במידה מסויימת ולכן אני מייד מתרחקת מכך מתוך חוסר היכולת שלי להתמודד . חשבתי גם שאולי בגלל שטוב לי ואני טובה במה שאני עושה אני מתרחקת כי זה אז אומר שאני חייבת לנטוש את הדימוי העצמי הנמוך שלי ולהביט על דברים מזוית מציאותית אחרת. הייתי מבקשת לדעת מה זו התופעה הזו שנמאס לי כל הזמן מכל דבר (אם זאת, אני בקשר זוגי מזה מספר שנים וטוב לי- וזה המקום היחידי שלא נמאס לי ממנו). ברור לי שע"מ לענות על כך באופן ספציפי, דרושה היכרות, אך האם ניתן בכל זאת לענות על כך באופן כללי ? זו תחושה נוראית ואני מאוד מקנאה ואפילו מופתעת לגלות שאנשים נהנים מהעיסוק בו הם בוחרים למשך פרק זמן ממושך. מקנאה באנשים שמסוגלים להיות פרודוקטיביים למשך זמן- אצלי זה כאילו התמסרות מוחלטת ואח"כ סלידה ורצון לעזוב. האם יש קשר למידת ההתלהבות ההתחלתית- כלומר התמסרות מהירה מדיי? ואני פשוט לא מצליחה להמשיך להנות ומייד מחפשת את מה שלא בסדר... תודה

שלום עמר, יש אנשים ויש אנשים. יש אנשים הפועלים לפי עיקרון הומיאוסטטי ועיקר מטרתם היא להגיע לאיזון ויש אנשים הפועלים לפי עיקרון הטרוסטטי, כמוך, שמרגע שהם משיגים דבר מסוים הוא מאבד ממשמעותו. לרוב אנשים כאלה נהנים מהתהליך יותר מאשר מהמטרה והם אכן פרפקציוניסטים ומאחר שאין דברים מושלמים, הרי מרגע שאשליית השלמות מתנפצת הם נוטשים. הסבר נוסף, שהוא רלוונטי יותר אם התופעה מתרחשת בקשרים רומנטיים, הוא שתחושת הנמאס לי ועזיבת הקשר כעבור זמן קצר מלמדת על כך שאותם אנשים סובלים מחרדת נטישה גבוהה ובעזבם את הקשר ראשונים תמיד הם מבטיחים באופן לא מודע שהם עצמם לא ייעזבו ע"י הצד השני. את יכולה רק לברך על העובדה שלמרות נטייתך ההטרוסטטית, לא נמאס לך מבן זוגך, משום שתחום זה הוא הבעייתי ביותר עם נטייה הטרוסטטית כשלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין