שאלה נוספת לד"ר רובינשטיין

שלום ד"ר רובינשטיין, קראתי בעיון רב את תשובתך. אני אמנם מרבה לחטט בעצמי, אבל הדבר אינו מונע ממני להתעניין בזולת, ולהיפך, הבחור עליו דיברתי גם מרבה לציין את יכולת ההתחברות שלי לעולמו, את הרגישות הרבה שאני מגלה כלפיו ורק לפני מספר ימים אמר לי כמה הוא מעריך את העובדה שאני מבינה אותו ותמיד מוכנה להתגייס לעזרתו. הבעיה שלי היא שאני מרגישה איתו, ובמקרים רבים אחרים, שאני מוכנה להשקיע ולתת, אך לעולם לא אקבל תמורה הולמת בעד ההשקעה, וכשמדובר בבחור, הרי שהוא יכול להעריך אותי כמעין "אחות רחמנייה" שמוכנה לסעוד אותו בכל עת, אבל אינו מסוגל למצוא בי דברים אחרים שיגרמו לו לרצות בי כאישה, חברה, מאהבת ועוד. תחושה זו גורמת לי לתסכול רב מאוד ומפחיתה עוד יותר את ההערכה העצמית שלי ומגדילה את תחושת הייאוש שלי, שכן אני מרגישה שיש לי יכולת ורצון גדולים לתת - אך למעשה אנשים מוכנים לקבל ממני, כתחנת מעבר לקראת הדבר האמיתי והשווה באמת. אודה לך על התייחסותך הנוספת בברכת חג שמח אמה

שלום אמה, את מציגה את המצב כדרך ללא מוצא, מין no win situation ועושה רושם, לפי תיאורייך, שאת נלחמת בטחנות רוח. לכן עצתי לך היא להרפות, to let go, כי את בונה כאן מעגל קסמים: את מתאמצת לשנות את המצב, חלק מהמאמץ הזה מרחיק את הפתרון (למשל, בקשרים רומנטיים מאמץ בהחלט מרחיק), את מתוסכלת, לחוצה, משדרת נואשות והפתרון מתרחק עוד יותר. נסי לקבל את המצב כמו שהוא ואז תהיינה לך רק הפתעות לטובה. Loves come unexpected ומאמצים לחפש אהבה נידונים מראש לכישלון. נסי ליהנות מהדברים הטובים בחייך, הימנעי ממאמצים מוגזמים ומתנועות מיותרות וחלק מהבעיות תיפתרנה כשתהיי פסיבית יותר. ההרגשה היא שאת הולכת עם הראש בקיר, עושה more of the same וזה לא עוזר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין