על פסיכולוגים, העברה , גבולות וחיות אחרות

אז ככה מה שרציתי לכתוב, זה שקשה איתכם פסיכולוגים . לפעמים יש תחושה של דלת פתוחה ושזה בסדר קצת לחדור ואז כשפתאום קורה דבר קצת לא מקובל מצד המטופל איזה דרישה או צורך או אמירה לא מקובלת ו... הופ כל הדלתות נחסמות לו . הפסיכולוג הגדול בא עם סורג ובריח ומצידו הכל תקין . ראבק מה יש לכם פסיכולוגים ? אוקי נכון צריך גבולות, אני מסכימה וזקוקה להם , אבל תנסו בסיטואציות מסויימות לשים את עצמכם במקומנו, זה נראה לכם תקין ? נראה לכם תקין שנדמם מכאב בגלל הקשר שלנו איתכם ושלא תתנו לנו תשובות מיידיות למה מי ואיך ? למה? כי צריך גבול ? כי הפסיכולוג של שנות ה-21 צריך אוטונומיה משוחררת ממטופלים קטנים ומציקנים, דאחילק אחרי הכל אתם אלה שגורמים לנו לאהוב אותכם כל כך , לשים אותכם במקום האמא האבא והסבתא שלנו . זה לא סתם שבאנו אליכם, באנו אליכם על גבול הנוירוטיות, תבינו גם אם זה נעלם זה קיים שם בתוכנו , השד הקטן שגורם לנו לקונפליקטים . אז אנחנו אוהבים אותכם ולפעמים מוכנים להתמסר אליכם עד אובדן שפיות, אבל זה לא אומר שבגלל האהבה הזו אתם צריכים לשלוף ציפורניים ולשרוט אותנו בגבולות הנורמטיביים שלכם. אני מרשה לכם להניח אותם על סף דלת נפשינו אבל בצורה קצת יותר רכה ואם צורה קשה זו הצורה שאנחנו יודעים אז בבקשה שיקום פרוייד שתיים וילמד את הפסיכולוגים ואת המטופלים איך להתגבר על העברה ואהבה חסרת גבולות למטפל שלך . כי יש כל כך הרבה תיאוריות בפסיכולוגיה אבל עדיין לא קמה התיאוריה שפותרת את המטופל הרגיש מכאביי העברה נוראיים... תודה לכל מי שהקדיש לי חמש דקות מזמנו הייתי צריכה את זה ספל חמאה

אין לי דרך אחרת להגיב, מאשר לספר לך שקראתי את מה שכתבת והתחלתי לבכות ועכשיו אני בוכה- בוכה חזק כמה שאני אוהבת אותה ולא מקבלת בחזרה אפילו סימן שגם היא אוהבת קצת אותי

אוייש חמודה לא התכוונתי לגרום לך לבכות. ואני בטוחה שהיא אוהבת . מה שכתבתי מביע את זה בידיוק. את זה שהאהבה הזו שלהם לא תמיד קלה להשגה או משתקפת כל אימת שאנחנו רוצים . הרבה פעמים הם פועלים מההיגיון כשאנחנו זקוקים לרגשות , או אולי רק חושבים שאנחנו זקוקים להם ... יש מהם שמציבים גבולות ברורים ונוקשים יש כאלה שמציבים אותם במצבים מסויימים . ואת יכולה גם לשאול אותה אם היא אוהבת אותך ... ואת יכולה לדבר איתה על הרגש שלך .... מה שכתבתי פה לא נגמר פה תאמיני לי ... אל תבכי באמת שלא צריך . היום אני בכיתי בשביל כל העולם נראה לי שאת יכולה להסתפק בזה ((: חמאה

לך הם גם אלו שמספקים לך את המקום ואת האפשרות לבוא ולהיות בקשר שהוא מאד ייחודי. קשר שבו הצרכים שלך והמחשבות שלך והעולם שלך הוא החשוב והוא העיקר. קשר שבו את לא אמורה להענות או להגיב לצרכים של המטפל. האם באמת היית רוצה שהמטפל יחלוק איתך את קשייו, מחשבותיו, רצונותיו? אולי יש פנטזיה שזה יהיה כך. שהקשר יהיה קרוב, אינטימי, הדדי. אבל זה קשה שהוא קרוב, אינטימי, ולא הדדי באופן שמקובל "בחוץ". העולם שלך, האופן שבו את מבינה ומרגישה ורואה וחושבת הוא העיקר. האם כדי לדעת יותר על איך לחיות את חייך את זקוקה באמת לדעת עובדות על המטפל/ת? אני חושבת שהשאלה העיקרית היא האם יש דאגה. האם יש אכפתיות. האם יש לנו, המטופלים, מקום אצל המטפלים שלנו. ולפעמים זה קשה להבין שגם יש לנו מקום בלתי מוגבל (בכל שעת פגישה - אנחנו העיקר, העולם כולו, והמטפלים זוכרים וחושבים ויודעים אותנו) אבל שאין לנו חלק בחיים הפרטיים והאישיים של אותו אדם. קשה. אבל... אולי עם הזמן מתרגלים ומבינים שלמרות המגבלות יש מקום לאהבה. רק לא בתבניות שמקובלות בעולם "האמיתי". אחלה שם יש לך. נורית?

לילה קוראים לך??? לא, לא קוראים לי נורית זה סתם שם שעלה לי אולי כדי לתאר את התחושה של הבפנים .... לגבי דברייך, צודקת מאה אחוזים שחייבים להיות גבולות , וכן תתפלאי למרות מה שכתבתי אני בעדם .... לאחרונה גיליתי שהם חשובים. אבל ויש את האבל וכל מטופל כמוך וכמוני יודעים שהוא אבל לא פשוט. לא תמיד קל להבחין בגבול הברור , לפעמים הוא יכול להפוך קצת מטושטש. יש כאב ענק באי יכולת לתת למטפל שלך שאתה אוהב כל כך ואני אוהבת אותו בכל לבי, והידיעה הזו שא אתן לו או אם אנסה לחדור לו לחיים הוא ישלוף ציפורניים זו ידיעה מתסכלת ביותר . כי אחרי טיפול עוזר ותורם יש תסכול באי היכולת להחזיר חזרה וזה מתסכל לאללה אותי ... זה מה שמפריע לי למרות שברור שלמטפל אין שום רמצון וצורך בנתינה ממני הוא לעומתי ננתן לי והשקיע בי את כולו ועכשיו אני נתקעתי עם האהבה הזו לבד . זה מה שניסיתי להביע בערך . ושתביני למרות כל הכעס על גבולות והצבתם עדיין אני כועסת שהם קיימים מאין אמביוולנטיות לא פתורה ....

כן חשוב לי מאד לדעת על מחשבותיו של המטפל שלי כי אני אוהבת אותו בתור אדם והוא יקר לי והייתי רוצה להכיר אותו יותר אולי יש בזה משהו דפוק אבל כן לילה יש לי צורך להכניס את האנושיות שלי גם למקום אחר כלפי האדם שעזר לי ...

שלום לך, בואי נפריד בין שני דברים: ברור שכדי להגיע לאמפתיה ובכלל להבנה טובה יותר של המטופל, המטפל אמור להתבונן אל תוך עצמו ולבדוק האם יש לו קשיים דומים לאלה של המטופל. שאלה אחרת היא באיזו מידה הוא אמור לשתף בקשייו אלה את המטופל. כמו שאת רואה, הנושא נגע לליבם של מטופלים רבים בפורום. אחד מהם, שכנראה פנה אליי לטיפול פרטי ועזב אחרי פגישה אחת, אף שלח לפורום הודעה (היחידה עד כה שלא העליתי לאוויר) ואח"כ התנצל על כך בפורום ובה הוא טוען שבגלל השמירה המוגזמת שלי על גבולות, מטופלים עוזבים אותי אחרי פגישה אחת. כמובן שלא זה המצב והוא מתבסס על ניסיונו האישי בלבד ומשליכו על אחרים, שכן המטופלים שלי והפונים אליי אינם מכירים זה את זה, אך עצמת התגובה מעידה על התסכול הרב. אני בהחלט יכול להזדהות עם הקושי שאת מעלה, אך אני מתקשה נוכח ההאשמה הסוחפת הכתובה בגוף שני רבים. יש מטפלים שונים בעלי אישיות שונה. חלק מהם שומרים את עולמם הפרטי סגור יותר בפני מטופליהם וחלק פחות. חלק עושים זאת כלפי חלק מהמטופלים וכלפי חלק אחר לא, בתלות באבחנה, בסוג הקשר עם המטופל ובהערכת צרכיו. חלק מהמטפלים עובדים בקליניקות מחוץ לבתיהם וחלק עובדים בתוך הבית בו הם גרים. בנוסף, יש גישות טיפוליות שונות המעודדות חשיפה כזו יותר ויש גישות אחרות המעודדות אותה פחות. בניגוד למה שאותו משתתף בפורום שפנה אליי פעם אחת ונכווה כותב, אני בהחלט משתף מטופלים מסוימים בחיי האישיים ואפילו בקשיי האישיים, אך זאת באופן נקודתי מאוד כאשר אני חושב שקטע מסוים בחיי האישיים רלוונטי לבעיותיו של המטופל והוא יוכל להפיק תועלת מהאנלוגיה. אין, וגם לא צריכה להיות, השתפכות בלתי-מבוקרת של המטפל בפני המטופל על חייו האישיים. השתפכות כזו הייתה מחטיאה את מטרת הטיפול וגם אינה הוגנת מבחינה צרכנית כי המטופל משלם ממיטב כספו כדי לדבר על בעיותיו ולזכות בהקשבה ולא כדי להקשיב לקשייו של המטפל. בקיצור, לא הייתי מעמיד זאת כבעיה כללית (למרות שהיא משותפת לכמה מטופלים כפי שניתן לראות כאן), אלא אם הייתי במקומך הייתי מתעקש לדבר על כך בטיפול עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בהחלט רואים שהשקעת בה הרבה . אני יודעת שזה לא התפקיד של המטפל שלי לשפוך בפניי את בעיותיו. ברור שזה מחטיא את מטרת הטיפול . אני חושבת שמה שניסיתי להבהיר במה שכתבתי אה תחושה שגורמת לחוסר אונים מולה. זה קושי שמטפל לא יכול בכל מקרה להבין על אמת , כי הוא לא נמצא שם בצד השני של הספה . בכל אופן משמעותם של הגבולות ושל הקשר השונה הזה מקשרים שונים שקיימים ב"חוץ" מובנת לי אך אם זאת כואבת כל כך ... יש איזה רגש בחיי המטופל שהוא רוצה להחזיר בחזרה אם הוא קיבל המון ... וזה היה הרגע האישי שלי (-: תודה ספל חמאה