לספל חמאה, לבוכה בוכה ועל העברה

ראשית אני רוצה להודות לך, ספל חמאה, על ששיתפת את משתתפי הפורום בדברייך המרגשים מליבך הנמס..כחמאה בחום אהבתך, כפי שכתבת, אהבת העברה. מבינה ומרגישה את כאבך ואכזבתך. מאחלת לך נחמה. מקווה שתמצאי דרך להתגבר, לא למעוד, לא להשרט בצפורני הכאב, לעצור את הדימום בליבך, התמסרותך "עד אובדן שפיות". כך כתבת, וכאבי העברה נוראיים, הם חלק קשה בטיפול, ואולי קל היה לך יותר אם היו מתונים יותר. מחר אולי יאיר לך בוקר חדש, רסיסי טל זכים על סף דלתך וחום עד בלי די, כראוי לספל חמאה. ובאשר להעברה, שאלתי, לך, ד"ר גידי, האם אין זו תופעה שראוי שמטפלים יפתרו עם מטופליהם, או שמא זו אהבה כנה שמתפתחת בחממה האינטימית שבסיטואציה, או אז בלתי נמנעים הייסורים של המטופלים שחשפו נפשם ונפלו ב"רשת" ונאלצים להתמודד עם אי הסימטריה והקרירות בגבולות הטיפוליים. ולך, בוכה בוכה, שיהיה כוח. מגיעה לך אהבה, אהבה אמיתית. אולי תשתפי אותה בכאב ובבכי הנגרם לך כתוצאה מאדישותה? ספרי לה על תחושתך. אולי זה יקל. מחזיקה אצבעות. אשמח לשמוע. שלכם, ספל נחמה.

ניסיתי לדבר איתה המון פעמים על כאב זה, אבל כשאני מדברת על כך היא משתתקת פתאום, נעשית אדישה פי כמה, לא עונה לי... אני אומרת לה כמה היא יקרה לי והיא שותקת..כל פעם שאני באה לשם אני בוכה ובוכה ובוכה. ד"ר רובנשטיין- אני צריכה את עזרתך- אני סובלת עכשיו הרבה יותר מלפני שבכלל באתי אלייה בגלל זה. מה לדעתך עלי לעשות? זה לא עובר- וגם לא יעבור- רק נעשה יותר ויותר ויותר ויותר ויותר כ-ו-א-ב-

שלום לכן, לפי התפיסה הפסיכואנליטית, העברה היא תהליך שמתרחש בכל מקרה והשאלה היא רק האם לפרש אותו בטיפול או לא. התשובה לשאלה זו תלויה גם בגישה הטיפולית וגם בהערכת כוחותיו של המטופל. למשל, אם מטופל סכיזופרני מתייחס אליי כאילו הייתי אביו, הפרשנות הזו תישאר ביני לבין עצמי, משום שהסבר כזה מופשט מדיי ויבלבל אותו. אם, לעומת זאת, מטופל נוירוטי יתייחס אליי כך, יש להניח שאתייחס לעניין אחרת - למשל, אנצל את ההזדמנות הזו כדי לדבר איתו על יחסיו עם אביו. אשר לך, בוכה-בוכה - כל מה שאני יכול להמליץ לך הוא לדבר על כך עוד ועוד עם המטפלת שלך ואף להדפיס את פניותייך לפורום ולהראות לה. אבל בואי נפריד בין שני דברים: המטפלת שלך שותקת (זו כנראה עובדה) - האדישות שאת קולטת היא כבר פרשנות שלך. הפרשנות הזו חשובה מאוד ויש לשוחח עליה בטיפול, אך אין זה אומר שהמטפלת אדישה. חלילה לי מלחוות דעה על התנהגותה של המטפלת. מה שחשוב הוא שזה מה שאת מרגישה ולכך צריך להתייחס בטיפול. אם התחושה שלך היא שאת נתקלת בקיר אטום, הייתי בודק אם זו תחושה שמופיעה גם במקומות אחרים. אם כן, זה בהחלט נושא לטיפול. אם רק בטיפול את מרגישה שהמטפל הוא קיר אטום, הרי טיפול אינו חתונה קתולית. ואם היא אכן מתייחסת כך, מה גורם לך לאהוב אותה? האם גם זה דפוס? האם גם מחוץ לטיפול את מגלה עניין באנשים שדוחים אותך? נקודות למחשבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני חושבת שהאדישות שאת מפרשת היא איזו שהיא תגובה שלה לעוצמת הרגשות שלך. המטפלת שלך בתגובתה הקרה מנסה לקרר אותך . אל תפרשי את זה כחוסר אהבה אלייך , להפך היא מאד רוצה לעזור לך להתגבר על הרגשות שלך אז היא לא משתפת פעולה, אם היא הייתה עונה לך "גם אני אוהבת אותך מאד ואת יקרה לי כל כך" היא לא הייתה עוזרת לך אלא מחזקת את תחושותייך ואז לא הית יוצאת מזה. עד לאן את חושבת שהאהבה הזו יכולה להגיע ? זה רק יכול להזיק לך. יודעת מה, פעם הייתי במצב שלך עד שיום אחד תפסתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי דיייי פשוט דיייי זה לא מקדם אותי לשום מקום זה רק מוריד אותי ועוצר את הטיפול וגורם לו רגרסיה. ניסיתי להבין שההעברה, שאז לעומת עכשיו הייתה בעוצמות בילתי ניתנות לשליטה , לא מציאותית למה שבאמת בשטח. הפסיכולוגית שלך היא לא מושלמת , יש לך עוד צדדים , פחות טובים, היא בן אדם כמוך היא לא אלוהים. תביני שהתחושות שיש לך כלפייה הם קצת כי היא נראית לך כל יכולה והיא לא. תאמיני לי זה לא קל לגלות את זה לבד . אולי זה יקרה לך , אם הטיפול יהיה ממושך שפתאום תתחילי להכיר אותה דרך איזה שהיא התנהגות ולהגיד לעצמך וואלה היא לא כזו מושלמת כמו שראיתי אותה, היא גם טועה ועלולה לפגוע ולא תמיד היא הכי טובה בעולם. ולא שיש בזה משהו רע, נהפוך הוא ... העוצמות האלה לא בריאות , והם פוגעות בך. והיא לא תגיב אלייך אחרת כי היא הפסיכולוגית שלך ומתפקידה למתן אותך ולקרר אותך , אז אל תפגעי ממנה, היא רק עושה את העבודה שלה..... מחבקת אותך חיבוק חזק (((()))) שלך ספל חמאה