רגשות ופרידה

לד"ר גידי שלום, באשר לתשובתך בנושא רגשות העברה. גם לאחר שהמטופל הפנים את סוגיית השלכת דמות משמעותית עבורו על המטפל, והפריד בינה לבין דמותו המציאותית (לפחות כפי שהיא מתבטאת בחדר הטיפולים) עדיין למטופל יש רגשות כלפי המטפל עצמו. רגשות אלו עשויים להיות עמוקים, מאחר שנחשף בפניו, ולרוב, גילה את צפונות נפשו, שיתף אותו במתרחש בתוכו, חלק עימו רגעים משמעותיים וחווה את המטפל. הקשר מתמשך באופן קבוע לאורך זמן ואז, בסיום הטיפול, בפרידה, המטופל שנקשר, אמור להתגבר על הכאב שבפרידה. פרידה טוטאלית, שונה מפרידות במציאות חייו (גם אם הדרגתית). מנסיוני, ומהודעות שקראתי של משתתפים כאן בפורום, למדתי, שהכאב שבפרידה הוא, לעיתים קרובות, מייסר ומתמשך. דמות המטפל נשארת בלב המטופל כאדם יקר והוא נאלץ להתמודד עם העדרה המוחלט. אם המטופל רוצה קשר כלשהוא עם המטפל עליו לשלם על כך בכסף. גם אם לבד מקשר, מדרישת שלום, אין המטופל מבקש מהמטפל עוד דבר, ודאי שלא טיפול עומק או דיון בנושאים המטרידים אותו. זו ממש התמודדות עם אובדן של אדם יקר. כמעט כמו מוות של קרוב. זה כואב, עלול לכאוב מאוד. אולי לא פחות מכל כאב אחר עימו פונים מטופלים לטיפול. אודה לך אם תתרום מנסיונך, הן כמטפל המתמודד עם הפרידות, ואולי גם כמטופל (בהנחה שודאי שגם אתה בהכשרתך טופלת), ותציע דרכים להתמודד, להפחית את הכאב. ודאי שהרגשות ומידת הכאב אישיים ותלויים בקשר שנוצר, אך, מטבע הדברים, בטיפול טוב נוצר קשר משמעותי, והויתור עליו לטובת עצמאות, הוא כואב. תודה לך. שי.

שלום שי, לכל אורך הטיפול יש למטופל רגשות כלפי המטפל (ולהפך) וברור שהפרידה מעוררת רגשות עזים וקושי לצאת לעצמאות, אך זה כבר אמור להיעשות מעמדה שונה, מעמדה של ראיית המטפל בתור מה שהוא ולא כאובייקט להשלכת (העברת) דמויות משמעותיות מן העבר. לא הקלתי ראש בחשיבותם ובמקומם של רגשות אלה, אך אם הטיפול הצליח, כבר לא מדובר בהעברה, אלא ברגשות בין אדם לאדם. כל זאת בהנחה שהטיפול הסתיים כהלכה והמטופל לא עזב את הטיפול כאקט של acting out כאילו היה, נניח, מתבגר שבורח מהבית, כלומר, תוך הכרה (כמו שאתה כותב) בדמותו המציאותית של המטפל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין