תודה, וההתמודדות?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
תודה רבה לך ד"ר גידי על התייחסותך ודברייך המכבדים. אודה לך אם תציע גם דרכי התמודדות, כפי שכתבתי קודם.
שלום שי, כמטפל, כמטופל וכאחד האדם חוויתי פרידות רבות בחיי. אין לי מתכון להתמודדות. יש אנשים שמדחיקים את הכאב שבפרידה וממשיכים הלאה כאילו "עסקים כרגיל". בעבר התייחסתי אליהם בביקורתיות מסוימת, אך כיום (גם על סמך ממצאי מחקרים בזכות ההדחקה, בעיקר בתחומי הפוסט-טראומה והשכול) אני לא רואה בהדחקה סימן לחולשה בהכרח. כמטופל (וזה היה ממש מזמן, כשהייתי בשלב אחר בחיים) אני זוכר את הפרידה מהפסיכולוגית כדבר כואב מאוד, בדרך ליציאה מתלות לעצמאות. אני זוכר גם מטפלת אחת ומנחת קבוצה אחת שהקשו עליי מאוד לסיים וניסו להשאיר אותי בטיפול שלדעתי הסתיים. וכמטפל, אני כמובן חווה פרידות כל הזמן, הן עדיין כואבות, אך עם השנים למדתי שלא כל פרידה או עזיבה קשורה אליי, אלא למטופל יש עולם ומלואו שאני רק חלק קטן ממנו. מטופלים עוזבים וחוזרים ללא קשר הכרחי למה שאני עושה או לא עושה בטיפול. אני אישית בנוי לכאוב את העזיבות הללו, אחרים בנויים להדחיק את הכאב וכאמור אני מקבל זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
ד"ר גידי היקר תודה על תשובתך הכנה ועל גילוי הלב אני אעזר בדברייך, בדרכי. בכלל, זו הזדמנות להודות לך על העזרה והתשובות המקצועיות וגם , לא פחות חשוב, האנושיות, שאתה נותן כאן. יישר כוח ! בהערכה ותודה, שי.
האם הבנתי נכון? אם כואב לך שמטופלים עוזבים אותך?? באמת?????? למה אתה מרגיש כאב? האם אתה מתגעגע אלייהם? מה ?
מנהל פורום פסיכותרפיה
