לעזוב את הבית

ד"ר רובינשטיין שלום, אני בת 23 ובשנה האחרונה אני נמצאת בקשר זוגי רציני הראשון עם בחורה. הורי לא יודעים על כך ולמעשה הם חושבים שאני יוצאת עם גבר. לאחר כמה פגישות הורי ביקשו לראות אותו ואני התחמקתי מכל מיני סיבות על למה הוא לא יכול לבוא, מדי פעם הייתי מעכבת את זה בכך שהייתי אומרת שהוא יבוא עוד שבוע, או מתי שיהיה לו רכב ועוד כל מיני תירוצים. בשלב מסוים כשכבר לא יכלתי לתרץ יותר אמרתי שנפרדתי ממנו והיינו נפגשות ללא ידיעתם. בשנים האחרונות אני יודעת שהם התחילו לחשוד שאני נמשכת לנשים אך לא אמרו דבר. חברתי גרה בדירה משלה ומכיון שאפילו להיפגש איתה אני כבר לא יכולה כי ההורים חושדים שאני בעצם עדיין נפגשת "איתו" החלטנו שאני אעבור לגור איתה. ההורים שלי הומופוביים ולמרות שאני יודעת שבתוך תוכם הם יודעים מי אני, אני עדיין לא מסוגלת לומר להם את זה, גם כי אני מאמינה שהם לא יקבלו את זה וגם כי אני מתביישת לומר להם את זה, הרעיון שזה כבר יהיה "רשמי" בעיניהם שאני לסבית יביך אותי, אני לא אוכל להסתכל להם ולאחים שלי בעיניים (למרות שאני בטוחה שהאחים שלי יקבלו אותי ויאהבו אותי על אף שגם להם זה יגרום אי-נוחות). לפני יומיים עזבתי את עבודתי לאחר זמן קצר והם מאוד כועסים על זה והם אינם מוכנים שאני אשב בבית ללא עבודה, הם תמיד זורקים לי את המשפט "אנחנו לא מוכנים שתהיי בבית הזה בלי עבודה" וחוץ מזה אני ואמא שלי בכלל לא מסתדרות בגלל הרבה סיבות והשהייה בבית בכלל לא נוחה לי,אז מכיון שהאפשרות לגלות להם נשללת חשבתי שאני פשוט אעבור אליה והתירוץ שלי יהיה שאני עברתי לגור כביכול עם החבר שאותו הם מעולם לא ראו. אז השאלה שלי היא האם זה יהיה בסדר מצידי לעבור "אליו" מבלי שהם יראו אותו ומבלי הסברים הגיוניים? הכוונה שלי שאם הם יבואו בטענות על מה שעשיתי זה יהיה מוצדק או שמא גילי כבר מאפשר לי לעזוב את הבית גם בלי הרבה חשבון ותשובות לשאלות שלהם? נ.ב: הפסקנו להיפגש כי הורי אסרו עליי להיפגש איתו מבלי שהם יראו אותו ודבר נוסף, אני לא יכולה לומר להם שאני עוברת לגור עם שותפים בעיר שהוא גר כי הם מכירים את כל החברות שלי ולכן הם ידעו ששיקרתי וחוץ מזה אני טיפוס שקט וביישן שמאוד לא אוהב ערים כך שאם אני אומר שאני רוצה לעבור לגור בתל אביב עם שותפים, אנשים שאני לא מכירה, מאוד יהיה תמוה והם פשוט לא יאמינו לי בנוסף לעובדה שפשוט אין לי מספיק כסף לגור בדירה שכורה. אני מאוד מבולבלת ואשמח לעיצה ותשובה לשאלתי. בתודה מראש, אני

לדעתי, אם את חושבת שיהיה לך טוב יותר לגור עם חברתך - אל תהססי לעבור אליה. ההורים שלך בוודאי ידרשו הסברים וינסו לדלות ממך פרטים. בשלב מסויים אולי בעוד כמה שנים ואולי הרבה פחות, ה"סוד" שלך יתגלה וסביר להניח שהמשפחה שלך ואת תעברו יחד משבר זמני, עד שהם ישלימו עם המצב. לדעתי חבל להסתבך בשקרים והסתרה שמקשים על החיים שלך לזרום, תנסי לאזור כוחות נפשיים ותחשפי בפני הוריך את האמת. במילא בשלב מסויים האמת תתגלה . הדחייה לא תגרום למשבר להיות קל יותר .

שלום מתלבטת, שורש הבעיה שאת מתארת אינו קשור דווקא לנטיותייך המיניות אלא לתלות הרגשית והמעשית שלך בהורייך. אני חושב שללא קשר לנטיותייך המיניות מטרתך צריכה להיות יציאה מהבית. אם בבוא הזמן תחליטי לספר להורייך על נטיותייך המיניות, מאוד לא רצוי לעשות זאת מהעמדה שאת שוקלת לעשות זאת כיום, דהינו, מהחשש שמא הם יגלו ושמא אינך מצליחה להסתיר זאת. אני גם לא בטוח שהביטחון שלך בכך שהם בעצם יודעים על נטייתך אינו אלא אשליה. מנגנון ההכחשה עובד שעות נוספות בעניין הזה ולא בטוח שהשערתך נכונה. הכיוון הכללי צריך להיות, לדעתי, להיות עצמאית, עצמאות שאחד מביטוייה החשובים והמעשיים יהיה יציאה מהבית. התלות שאת מתארת בהורייך היא כל כך גדולה, שיש לי ספקות האם תוכלי להתגבר עליה ללא עזרה מקצועית ולכן הייתי שוקל זאת ברצינות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין