לא יודעת מה לעשות

שלום ד" רובינשטיין, לפני שנים רבות סבלתי ממצבי חרדה ודיכאון קיצוניים מאוד שמנעו ממני להיות לבד. בנסיבות ההן נעזבתי ע"י כמה מחבריי ה"טובים" והתחברתי עם אנשים שבמצב רגיל לא הייתי מתחברת אליהם, אך אלה היו האנשים היחידים שהיו מוכנים להיות במחיצתי בצורה האינטנסיבית לה הייתי זקוקה. במשך הזמן מצבי הוטב וכיום אין לי בעיה להיות לבד (ואני אפילו מגזימה בכך). עם רוב האנשים שהייתי אז בקשר הקשר נותק, אך אם אחת מהן עדיין קיים קשר. מדובר באישה שאושפזה בזמנו בדיכאון פסיכוטי ואני היכרתי אותה סמוך לשחרורה מהאשפוז כשהיא עושה מאמצים להשתקם, לעבוד, הקפידה מאוד על הופעה חיצונית ועל התנהגותה החברתית. לצערי, במשך הזמן חלה הטבה במצבי והרעה במצבה. היא ויתרה על ניסיונותיה להשתלב במעגלה העבודה, חיה לחלוטין על חשבון משפחתה (היא בת חמישים פלוס), קמה רק בשעות הצהריים, מעשנת (סיגריות) ללא גבול, צורכת אלכוהול ומדברת אל עצמה. יש לציין שלמרות זאת, הואיל והיא חברותית באופן בסיסי והיא אינטליגנטית מאוד, הצליחה לקיים קשרים ואף ליצור קשרים חדשים, הן עם אנשים במצב נפשי קשה והן עם אנשים "נורמאליים". אני מתקשה מאוד לשמור על קשר איתה. היא במצב היפו-מאני, מדברת על עצמה ללא הרף בקול רם מאוד עד כדי כך שאינני יכולה לומר מילה על עצמי בדרך-כלל, היא משתעלת בצורה קיצונית בגלל העישון הרב, כאמור מדברת אל עצמה. עד כה התחמקתי מלהיראות איתה ברחוב ומדי פעם ביקרתי אותה אצלה בבית. גם הדפסתי עבורה משהו במחשב שלי והיא רוצה לבוא אליי לתיקונים אך אינה מסוגלת להפסיק לעשן בביתי, דבר שממש חונק אותי פיזית. בקיצור, קשה לי. בזמן נוכחותה עזרה לי מאוד, ואני לא שוכחת לה את זה, למרות שהיה ברור מאוד שגם נוכחותי עוזרת לה, אולי אפילו באותה מידה. כיום, לעומת זאת, פיתחתי קריירה משלי, אני אמנם בודדה אם כי סובלת מכך פחות ופחות ואני מתפשרת הרבה פחות בקשריי החברתיים, אך עם זאת אני חשה איזו מחויבות מצד אחד לא לנטוש את מי שהייתה לצידי בתקופה הקשה ומצד שני, השהייה במחיצתה קשה מנשוא. יש לציין שכל ניסיון להעיר לה משהו על התנהגותה (כמו, למשל, לבקש ממנה לא לעשן אצלי) עולה בתוהו ובמקרה הטוב מחזיק מעמד זמן קצר מאוד. אודה לך על התייחסותך. גילה

שלום גילה, אני דווקא רואה חשיבות לכך שתישארי עם אותה חברה בקשר כלשהו, לאו דווקא משום שלא נעים לך לנתקו, אלא כדי להשתמש בקשר זה כתמרור אזהרה ולא להתנתק מהתקופה הקשה בחייך שלך. אני משוכנע כי תסתדרי גם ללא תמרור אזהרה כזה, אך לדעתי ככל שתהיי מחוברת לאותה תקופה קשה בחייך (במקרה זה, באמצעות הקשר עם חברתך), תהיי גם מחוברת לעצמך והדבר יחזק אותך. עם זאת, אני כן מציע לך לשמור על גבולות בקשר זה, לפגוש את חברתך בזמנים ובמקומות הנוחים לך ולדאוג שהקשר יישא אופי אחר מזה שנשא לפני שנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין