דיכאון/דיסתמיה

שלום. אני סטודנטית ואני חושבת שאני בדכאון שיש לי דיסתימיה. ממה שידוע לי דיסתימיה נגרם מאבל או אירועי חיים שליליים. לפני 4 חודשים איבדתי את האדם היקר לי ביותר בעולם. ומאז אני לא ישנה טוב, אני מתעוררת מרוב חום וצמאה מאוד, יובש בפה. חוסר מוטיבציה לעבוד,חשיבה שלילית, פסמיות. עברתי אירועים שליליים בחיים ,אלימות מצד האב . האם בגלל זה אני חושדת כל הזמן בכל בחור שאני יוצאת איתו? יש לי חבר שנראה לי שאכפת לו ממני מאוד, הוא הראשון שקלט ואמר לי גם שאולי אני צריכה לדבר עם איש מקצוע כי אני נראית לו שבורה. אמרתי לו שהוא עוד לא מכיר אותי מספיק והוא לא ראה אותי בכל מיני מצבים שונים למשל איך אני מתנהגת בקבוצת החברות שלי (שם אני היוזמת ומנהיגה מאוד שמחה ופתוחה) והאם אדם שחשב על התאבדות בעבר וכמעט עשה זאת, מסוגל לעשות זאת שוב? כשהייתי בצבא כמעט ביצעתי זאת,היום אני יודעת שאני רוצה לחיות ויש דברים שאני מאוד רוצה להגשים בשביל עצמי ולא אף אחד אחר. אבל לעיתים אני חושבת למה לא התאבדתי כבר אז? גם ככה אני לא נחוצה לאף אחד. במיוחד ההורים שאף פעם לא תמכו בי רגשית, והתייאשו ממני (שיצא ממני משהו טוב בסופו של דבר) אז פשוט לפעמים אני חושבת שהייתי כישלון ואני כישלון ואני אשאר כישלון לא חשוב מה אעשה בחיי. גם קשרים שהיו לי עם בחורים תמיד הסתיימו, הרוב מצדי. ועכשיו החבר שיש לי, אני פוחדת לאבד אותו, אני יודעת שהוא טוב מצד אחד כי הוא חזק נפשית ואני יודעת שאם אהיה איתו תמיד הוא יחזק אותי אבל מפריע לי שהוא מעביר עליי ביקורת שלילית. כי כל החחים קיבלתי ביקורות שליליות והיום כתוצאה מכך יש לי חוסר בטחון והערכה עצמית מאוד נמוכה וזה בהחלט לא מה שאני צריכה. השאלה היא: האם הוא מתנהג ככה בגלל התפקיד (בעבודה יש לו תפקיד מנהלי) והתפקיד שולט עליו גם מחוץ לעבודה או האם הוא ביקרותי באופי שלו? איך אני יכולה לדעת זאת? והאם כדאי לתת צאנ,ס לקשר הזה ולומר לו? מה עליי לעשות?אני אובדת עיצות. אני מאבדת את התקווה שאמצא גבר שיוהב אותי באמת, או בכלל אם אמצא איי פעם קשר זוגי. בבקשה מחכה לתשובתך. תודה

הכי טוב שתדברי עם חברך ישירות ותגידי לו בדיוק את מה שאת מרגישה לגבי יחסו אליך,כך תביני את נקודת המבט שלו , ולא תנסי לנחש מדוע הוא מתנהג בצורה כזו או אחרת. לא ברור לי מדבריך האם "הביקורת השלילית" שחברך מעביר עליך קשורה לכך שהוא חושב שאת שבורה נפשית וצריכה עזרה מקצועית. אם זו כוונתך, אז זו בכלל אינה ביקורת שלילית, אולי ביקורת בונה שמעידה שאכפת לו ממך ושהוא רוצה שתרגישי טוב יותר. אם "בביקורת השלילית" התכוונת לדברים אחרים או נוספים שלא פרטת, השאלה היא האם הוא אומר לך רק דברים שלילים לגבי עצמך, או שהוא גם מפרגן ואומר דברים חיוביים. לדעתי קשר טוב זהו קשר של פתיחות וכנות שבו בני הזוג מרגישים בנוח גם להעיר על דברים שנראים בעיניהם שליליים. נשמע שעברת "חוויות" קשות בחיים שהשפיעו על צורת החשיבה שלך לגבי עצמך ואחרים ועל ההרגשות שלך. מדבריך באמת נשמע שאת פסימית באופן קיצוני . נראה לי שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, כך יהיה לך קל יותר להבין ולהתעמק במה שאת עוברת ובמה שעברת, ולנסות לעזור לעצמך... מקווה שבקרוב תרגישי טוב יותר...

שלום דיצה, דיסתמיה היא דיכאון מתון יחסית אך כרוני הנמשך לפחות שנתיים. בכל מקרה, בין אם את סובלת מדיסתמיה ובין אם את סובלת מדיכאון מסוג אחר, ברור שאת נמצאת בדיכאון שמקורותיו דימוי עצמי נמוך. צודק חברך בהפנותו אותך לאיש מקצוע. לדעתי, הטיפול היעיל ביותר במקרה כזה הוא שילוב של טיפול תרופתי נוגד דיכאון ע"י תרופות המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI), כמו פרוזאק וכיו"ב, בשילוב עם פסיכותרפיה (שיחות). הטיפול התרופתי מזרז ומחזק את השפעת השיחות ולאחר טיפול מעמיק יותר בשורשי הבעיה, ובעיקר בדימוי העצמי הנמוך, ייתכן שניתן יהיה להפסיק את הטיפול התרופתי. מן הסתם גם מחשבות ההתאבדות תיעלמנה תוך כדי הטיפול בדיכאון הגורם להן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין