חושבת לעזוב

ד"ר רובינשטיין שלום, ברצוני לברר איתך אם השיקול דעת שלי נכון. יש לי רגשות חזקים כלפי המטפל שלי עד כדי מצב של הפרעה בחיי היום יום. רגשות שמאד מכאיבים לי (הרי אהבה לא ממומשת היא כואבת ומעיקה). אני פשוט לא מ-ס-ו-ג-ל-ת לדבר איתו על כך מפאת המבוכה הגדולה שלי. אני יודעת שתמיד אתה ממליץ להדפיס את ההודעה, אבל גם את הפעולה הזו אני לא מסוגלת לעשות. לכן פשוט חשבתי לעצמי אם אני כל כך סובלת מהרגשות הללו ולא מסוגלת לדבר איתו על כך, אז למה לא לעזוב?.

בצורה חלקית, כזאת שלא מאד תביך אותך. לא באופן קטסטרופלי לפחות. למשל, את יכולה לומר שאת מתגעגעת בין פגישות. שקשה לך... זה לא כל כך מפתיע, אפילו. אני חושבת שזה מאד מובן. את אומרת שאת לא מסוגלת לדבר איתו על כך - אבל אחרי שתעשי זאת - גם אם רק בחצי גמגום בלי לספר דברים שאולי באמת מאד קשים לך כרגע - אז זה כבר נעשה, ופתאום את כן מסוגלת. אז לא מסוגלת הופך לכן מסוגלת, ואנחנו מתקדמים. אולי זה יפתח בפניך אפשרויות נוספות לקירבה ולפתיחות. אולי תוכלי להגיד פתאום דברים שלא דמיינת שאת יכולה, אולי זה גם משהו שקצת ירפה ממך דוקא אחרי שהוא יבוטא וההפרעה לחיים עצמם תקטן.

שלום כואבת, עוד בצבא לימדו אותנו שהגבול בין "לא רוצה" ו"לא יכול" הוא דק מאוד. ייתכן מאוד שחלק מחוסר הרצון שלך לדבר עם המטפל על כך, הנחווה כחוסר יכולת, נובע בין היתר לא רק מהמבוכה אלא מהחשש שאז תצטרכי לוותר על הפנטזיה, בעוד אם תעזבי אותו ללא ליבון הדברים תוכלי לשמור לעצמך פנטזיה על התאהבות. התופעה שאת מתארת שכיחה מאוד והדיבור עליה יכול לשמש תנופה לטיפול עצמו. לכן, לפני שאת עוזבת, אני מציע לך לשקול את הדברים שוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

עד כמה שזה כואב, אינך הראשונה שחווה רגשות אלו. הסיטואציה הטיפולית מזמנת שני אנשים למציאות אינטימית, מנותקת מהעולם,.פתאום, לפרק זמן מוקצב וידוע מראש, כל תשומת ליבו נתונה לך ורק לך. להערכתי, עשי שיקולי עלות- תועלת: מה התועלת שיוצאת לך מהטיפול (להפגש ולראות אותו אחת לשבוע אינה סיבה שצריכה להיות ברשימה...) מול העלות שאת משלמת בפגיעה בחיי היומיום, שלא פירטת אותה. עד כמה שזה נשמע קר, אם העלות גדולה מהתועלת....