שאלה

האם אדם שעבר דכאון - מותר לו להיות עצוב על דברים ? [כי אם האדם עצוב- הדכאון עלול לחזור] שאלתי היא.. האם אדם שעבר דכאון- מותר לו להיות עצוב על דברים ?

אני חושבת שעצב הינו חלק מהחיים עצמם. כשנפרדים מאדם אהוב, כמתאכזבים מדבר מה, כשמישהו מת, כששומעים מנגינה שמזכירה נשכחות, כשרואים סרט מרגש, כחושבים על דברים שרצינו ולא עשינו... כשנעלבים, כשאפור בחוץ, כשחולים ומרגישים לבד... עצב הוא רגש מאד מאד בסיסי - ואין אדם שלא חש אותו! אני מבינה שאת שואלת כי סבלת מדכאון והצלחת להחלץ ממנו, רק שאת פוחדת שעצבות היא סימן שהכל חוזר. ? אני לא יודעת אם הבנתי נכון. בכל מקרה, אני חושבת שהנסיון לסגור את העצב, להרחיק אותו, לנתק אותו ממך, לא יעשה לך טוב, כי הרגש יחזור, אולי בצורה חזקה יותר, מאשר אם תתני לו מקום בתוך החיים שלך. עצב שנותנים לו מקום יכול להשתלב עם שמחה, ציפיה, תקווה, כעס וכו'. כל הרגשות האלה אנושיים ובסיסיים - אדם שאינו חש אותם ראוי לתהות לאן הם נעלמו לו...

שלום שירה, עצב הוא רגש כמו כל רגש אחר וברגע שתפסיקי להרגיש עצובה מדי פעם, הדבר יעיד על קהות חושים או גרוע מכך, על הדחקה. יש אחוז קטן של דיכאוניים לשעבר (בייחוד אלה הסובלים מהפרעה דו-קוטבית הכוללת מאניה) שמאוד מפחדים להרגיש עצב וחשים צורך כפייתי להיות כל הזמן שמחים מחשש שכל ביטוי אנושי של עצב מעיד על חזרת הדיכאון ולכן הם דוחקים אותו. אולי הבלבול שלך נובע מכך שכל דיכאון כולל בתוכו עצב קיצוני, אך לא כל עצב מוגדר כדיכאון ולכן ההמלצה היא להיות קשובה לכל רגשותייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין