לא יודעת איך לצאת מזה

שלום אני בת 23 והייתה לי מערכת יחסים של שנתיים, מערכת יחסים ראשונה ויחידה שהייתה ערוכה, מבחינה פסיכולוגית היה מאוד קשה בקשר כלאחת שהייתה חדשה בתחום וגם גבר שהיה איתי כיום אני יודעת שלא התאים מהרבה סיבות. זה נגמר לפני 3 שנים ונפרדו דרכנו. מאז ומתמיד חיפשתי קשר רציני ויציבות. וכל מה שכלול בו הבנה, חברות, אהבה בעיקר הרבה חום. קשה להסביר את הכל בכמה משפטים. אבל הבעייה העיקרית שלי כשאני נכנסת לקשר אני נותנת מעצמי, כי ככה אני, ועם הזמן אני שמה לב שגבר מתחיל פחות לחזר ולהתרגש מהקשר. זה פשוט מביא אותי למלחמה עם עצמי. אני כאילו מכבה את ההתלהבות שלהם עם הנתינה שלי. ולא משאירה להם מקום לחיזורים. איך אני יכולה לשפר? עכשיו עם גבר בן 30 שאנחנו חודש בייחד, הקשר מיוחד עם הרבה פתיחות ובניית חברות ושונה מכל הקשרים שהיו לי. כדבריו נבנה לאט את הקשר על מנת שיהיה יציב. שבעצמו בהתחלה התחיל מאוד בלהט ומשהו פחת שם. אני לא רוצה שוב להרוס להלחיץ ידוע לי שגברים בורחים מלחץ. אני מאוד זקוקה לעצה זה ממש מיאש אותי. האם אני צריכה לזרום עם הקשר ולא ליזום ולהרות פחות התעניינות ולתת לו להוביל? יש לי המון שאלות אולי עצה תנתב אותי על קו מחשבה ישר והרגשה יציבה תודה מראש

אלה, בגיל 23 את צריכה להשקיע ולנתב את האנרגיות על-מנת לפתח לעצמך קריירה, לבנות את עצמך ולהחליט מה את באמת רוצה לעשות. כשהדברים האלו יהיו לך ברורים ומוגדרים יותר, היחס שלך למערכת זוגית עם החבר תקבל פרופורציה נכונה יותר. כדאי שתנסי להשקיע בלימודים, בתחביבים, בקריאת ספרים, בהרחבת האופקים ובכל עיסוק שיגרום לחיזוק הביטחון העצמי והתדמית שלך בעיני עצמך. אנשים מתרשמים בדרך כלל קודם כל ממה שאת משדרת להם, ורק הרבה אחר כך מנסים לראות גם צדדים אחרים. חשוב לכן שתשדרי מה שאת באמת, בחורה צעירה, סקרנית, מעניינת, שיש לה דעה משלה על נושאים שונים, שיודעת מה היא רוצה ולא רק מוכנה לתת ולהעניק. תפרגני קצת לעצמך וקחי את כל העסק הזה של הכרות בצורה נינוחה, בלי לחץ שלך כלפי עצמך ובלי להלחיץ את הצד השני. זה רק נשמע מסובך אבל בעצם זה הרבה יותר פשוט, טבעי וקל. בהצלחה

גם אני חושבת שאם יהיו לך עיסוקים נוספים שילהיבו אותך יהיה לך יותר קל לתת מקום. כך תרוויחי גם מזה שאת עושה למען עצמך, וגם תתני יותר מקום/זמן לחברך ושני הדברים טובים. אבל לדעתי יש עוד משהו שאת יכולה לעשות, וזה פשוט לדבר עם החבר החדש שלך. ולברר מה מתאים לו. אולי הוא יוכל לספר לך על עצמו - האם הוא מהסוג שנלחץ או לא, ומה הוא לוקח כדאגה ואהבה, ומה הוא מפרש כהתערבות ולחץ. נראה לי שכשאת לבד עם המחשבות שלך זה מאד קשה, וכשאת עומדת מול מישהו, שיכול לתת לך פידבק, זה הרבה יותר קל.

אני מרגישה הזדהות עם אלה. כאילו אני....נותנת מעצמי בקשר, את כל כולי. ובסוף נפגעת. ובאמת, מה שאני מנסה לעשות כעת, זה יותר להרחיב את עיסוקיי, לדאוג לעצמי, למצוא תחומי עניין נוספים, לעבוד על הבטחון העצמי שלי ואולי למצוא מישהו שיתן ויעניק לי....לא פחות מאשר אני מעניקה. חבר אחרון שנפרדתי ממנו, נתתי לו את כל כולי, עד שנשברתי. נפרדנו. ולפני מס' ימים צלצל ואמר שהוא נורא מתגעגע אלי, לפינוקים שלי, לדאגות שלי.....אבל עלי לקבלו כמו שהוא הוא לא משתנה. סרבתי. כי נשברתי. לא יכולה לתת מעצמי שאדם לא מוכן לתת טיפה מעצמו.

שלום אלה, נדמה לי שאת יודעת את התשובה ורק מבקשת ממני לגטימציה. אז אני נותן לך אותה. בעיקר בתחום הרומנטי, כאשר לא צריך להתאמץ למען דברים, הם נלקחים כמובנים מאליהם. כולנו גדלנו בחברה הישגית מאוד ולכן באופן אוטומאטי אנחנו נוטים לזלזל, או לפחות לא להעריך די הצורך, דברים שבאים לנו בקלות. לפי תיאורייך, נראה לי שאת בקושי נותנת לגבר הזדמנות לחזר אחרייך, לרצות אותך, אלא את מציפה אותו מהתחלה בנתינה כך שאין לו בשביל מה להתאמץ ואין לו גם הרבה מרחב ליזום דברים. בעיקר בחברה שלנו גברים רוצים לחוש שהם הצד היוזם וכאשר הכל ניתן להם מהתחלה על מגש של כסף, האפשרות ליזום נלקחת מהם. הייתי מציע לך, אלה, לחשוב מדוע את צריכה לתת כל כך הרבה כבר בהתחלה? היכולת להעניק היא, ללא ספק, תכונה מבורכת, אך השאלה היא של מינון ועיתוי. יש לי השערה, שאני מציע לך לבדוק אותה, שייתכן ואת מרגישה שאינך שווה מספיק בפני עצמך ולכן את צריכה לפצות את הגבר על חסרונותייך כדי לשכנע אותו להישאר איתך. אם השערה זו מוצאת הד בליבך, אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לשקם את הדימוי העצמי שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין