התמודדות עם הלא נודע

בוקר טוב, ד"ר רובינשטיין! למעשה, השאלה שאני שואלת היא לגבי אחותי, בת ה-22. אני האחות הבכורה ואנו שתי אחיות בלבד, המתגוררות עדיין בבית הורינו. אחותי מאז ומתמיד הייתה בעייתית במובן זה שיש לה מצבי רוח משונים ודרך התמודדות שונה וחריגה עם מצבים בחיים. בעברה, כילדה, היא הופנתה לפסיכולוגים ואלו טענו כי אין לה כל מחלה נפשית וכי היא פשוט "שונה". הבעיה שבעקבותיה אני פונה לעצתך, התעוררה לפני כחצי שנה, כשבמסגרת לימודיה האקדמיים התחברה אחותי לבחורה בת גילה. בטרם אפרט את הסיפור אציין שמאז ומתמיד אחותי מושפעת מאוד בקלות מחבריה ומהסביבה, וככל שגדלה כך פחות ופחות נשמעת לעצותינו המגיעות ממקום של דאגה ואכפתיות. באשר לחברה החדשה שלה - מדובר בצעירה מרדנית מאוד שחזרה בשאלה, גם היא מתגוררת עם הוריה ויש לה השפעה מאוד שלילית על אחותי. החל מלילות שהן מבלות האחת אצל השנייה - ישנות זו אצל זו וכלה בכך שאני יודעת בודאות כי אחותי מחסירה ימי לימודים על חשבון בילוי עם חברה זו. זה מאוד מטריד אותי ואת הוריי, משום שבמשך שנים רבות אנו מנסים לשמור שאחותי לא תסטה ולא תפזר את דעתה לכיוונים שונים (מה שכאמור יש לה נטייה לעשות) וכעת, אנו עדים להשפעה מאוד שלילית על אחותי, אנו חוששים מכך שחברתה היא דו-מינית (יש לכך מ"ס עדויות) ושהיא משפיעה על אחותי בכיוון זה ובכיוונים אחרים, כמו אולי - נטילת סמים - משום שאחותי מסתתרת וננעלת תכופות בחדרה והיא לא נראית טוב. כמובן, שזה מטריד את הורי ואותי עד מאוד. יש לי השפעה מאוד מועטה עליה, אולם היא קיימת,עדיין, ולפיכך שאלתי היא כיצד אוכל לדבר אל ליבה ולשכנעה לראות בעצמה מה גורמת לה החברות עם אותה צעירה. חשוב לי לציין שטיפול פסיכולוגי הוא לא אופציה משום שמהיכרותי עם אחותי, היא לעולם לא תסכים לכך ואף תתמרד עוד יותר לשמע הצעה שכזו. תודה רבה וישר כוח על תרומתך הרבה במסגרת זו !

שלום נעמה, אין לי ספק שהתערבותכם בחייה של אחותך בת ה-22 באה ממקום של דאגה ואיכפתיות, אך לדעתי אתם מעבירים לה בכך עוד מסר והוא שאתם לא סומכים עליה. אחותך היא אדם בוגר שזכאי ללמוד מטעויותיו. ניסיונות ההשפעה שלכם עלולים רק לחזק את ההתנהגות שאינה רצויה בעיניכם. אדם אינו הופך דו-מיני בלי נטייה מוקדמת לכך וימי הלימודים שאחותך מפסידה הם בתחום אחריותה שלה בלבד. גם הנטייה שלה להיות מושפעת מבני גילה אופיינית לגיל ההתבגרות שכנראה נמשך אצלה (ואצל רבים וטובים אחרים) קצת יותר. אם וכאשר אחותך תהייה מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, היא תמצא לכך את הדרך בעצמה. עצתי היא להרפות מהעניין ולהניח לאחותך לא רק כי אין לכם ברירה אלא כדי לאפשר לה להתפתח לאדם עצמאי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין