שאלה בקשר לאמא שלי

אמא שלי היא אישה בת 60 גרושה כבר שנים רבות, ומאז ומתמיד הייתה דיכאונית , זה כבר כמה שנים לאחר דכאון קליני שהיא חייה על כדורים . הייתה תקופה שהיא לקחה יותר מידי כדורים והייתה צריכה להוריד את המינון על ידי פסיכיאטר שיש לה שלפי דעתי לא מתפקד כמו שצריך בכלל. מאז העניין של העודף כדורים נהייתה לה בעייה קוגנטיבית על פי איבחון שלי ושל אחותי . לדבר איתה זה כמו לדבר לפעמים עם אישה בת 90 , היא לא זוכרת תמיד מה שמספרים לה, עושה קישורים מוטעים ובכלל לא בפוקוס. יש לציין שהיא רוב הזמן בבית אף על פי שאני ואחותי אמרנו לה לצאת ולעשות דברים, היא יוצאת מידי פעם עם חברות , שמעניין שהן לא אומרות לה כלום על דרך התנהגותה. היא לא מטופחת ורוב הזמן בבית חיה בעולמה הפנימי . אני באופן אישי למדתי בחיי שאיני יכולה לעזור לה ואין זה מתפקידי , אף על פי זאת מדאיג אותי מצבה הקוגנטיבי , עד לאן זה יגיע? ניסינו לשכנע אותה ללכת לרופא משפחה , אבל היא גם לא הולכת לרופאים , אני לא יכולה לסחוב אותה בכוח לרופא . הפסיכיאטר "הנחמד" שלה אמר לה שהיא צריכה לטפח את עצמה מבחינת יופי, איזה מן פסיכיאטר זה שלא רואה שיש לה בעייה קוגנטיבית? השאלה שלי היא מה לעשות איתה ? איך לגרום לה ללכת לרופא ? מה להגיד לה שתתחיל לשנות את דרכייה, או שמא היא פשוט בדרך לאבדון מאחר והיא לא נבדקה שנים אצל רופא והיא כבר לא צעירה, ומאחר והיא כל כך התדרדרה מבחינה קוגנטיבית בשנה האחרונה. בבקשה תשובתך. גילי

שלום גילי, בדיכאון קיימת לפעמים פגיעה גם בתפקוד הקוגניטיבי ובהחלט ייתכן שהפגיעה שאתן שמות לב אליה היא עוד אחד מביטויי הדיכאון ולאו דווקא של מינון-יתר של התרופות. שאלת המפתח בקשר לטיפול הפסיכיאטרי שאמך נמצאת בו היא האם לה עצמה יש קשר טוב עם הפסיכיאטר ולא באיזו מידה אתם מרוצים ממנו. את מתארת אישה שאינה מרבה ללכת לרופאים ובכל זאת לפסיכיאטר הזה, שאינו חביב עליכם, אני מבין שהיא מתמידה ללכת. זה יכול לומר משהו חיובי בהחלט על הטיפול במישהו שנרתע מביקורים אצל רופאים. אינני יודע מה סוג הטיפול, האם בנוסף לטיפול התרופתי היא נמצאת אצל הפסיכיאטר בשיחות סדירות, האם הטיפול הוא פרטי או במרפאה ציבורית וכו'. אני רק מרגיש שיש משמעות לכך שאמך ממשיכה ללכת אליו. ייתכן מאוד שללא התרופות, או עם מינון קטן יותר, הפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי היה קשה יותר ולטיפול יש אפקט מניעתי. על כל פנים, את צודקת שאי-אפשר לסחוב את אמך לרופא המשפחה או לכל רופא אחר. לדעתי, חשוב להקפיד שהדאגה והאיכפתיות שלכן לא יפגעו באוטונומיה של אמך כאדם בוגר. אני מציע לכן לאמץ את הקו של חברותיה של אמך ולהתערב מה שפחות. היא בכל זאת נמצאת בטיפול שהיא מתמידה בו וזה אומר הרבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין