מבקשת לעשות קצת סדר

לפי מה שקארתי עד עכשיו הבנתי שהתקפי חרדה נובעים מחוסר סרוטונין. טיפול תרופתי נותן בעצם START לבן אדם לעשות את הדבר ממנו נמנע. הבנתי שכאשר אדם נחשף לדברים מהם נמנע, ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי, ולהתמודד לבד עם הדברים מהם חשש. אם כך מה לגבי הסרוטונין עכשיו? האם עכשיו כבר לא חסר סרוטונין? מה עושים במקרים בהם האדם נורא מפחד לפני שהוא מבצע משהו, אך בסוף הוא מבצע אותו ,כלומר לא נמנע מעשיה. בכל זאת החיים עבורו קצת יותר קשים ... האם גם כאן צריך טיפול תרופתי??? גם כאשר לא נמנעים מלעשות דברים..לפחות את רוב הדברים... אומרים גם שחשיבה חיובית ושינוי ראייה יכול לעזור, אם כך איפוא עומד הסרוטונין כאן? שאלה אחרונה, ישנה דרך לבדוק את רמת הסרוטונין ?

שלום רותי, אפשר לבדוק את רמת הסרוטונין בבדיקת דם, אך הדבר נעשה יותר לצורכי מחקר מאשר לצורכי אבחון וטיפול. תרופות המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין (SSRI), כמו פרוזאק, סרוקסאט וכיו"ב, מגבירות את הולכת הסרוטונין במוח שמועבר מתא עצב אחד לתא עצב אחר בקצב איטי יותר במצבי דיכאון וכנראה גם במצבי חרדה. יש לציין, כאמור, שמתן טיפול תרופתי מסוג זה אינה בא בעקבות בדיקה ספציפית של רמת הסרוטונין אצל מי שמקבל את התרופה אלא מתוך ידע מוכלל שמצבי דיכאון וחרדה מלווים בהאטה בהולכת הסרוטונין. אני מדגיש "מלווים" - ולא גורמים - כי נניח, לדוגמא, מצב לחץ אובייקטיבי (למשל, השתתפות בפיגוע המוני) או מצב מדכא (למשל, אבל בעקבות מות אדם קרוב). במצב כזה ברור שלא רמת הסרוטונין הנמוכה גרם לאירוע וההפרעה הנפשית היא תגובתית לאותו אירוע. הטיפול התרופתי הוא אפוא סימפטומטי ולא סיבתי. טיפול המתייחס לגורמי התופעה הוא טיפול פסיכותרפויטי בגישה פסיכודינאמית. הטיפול ההתנהגותי בחרדה כולל חשיפה הדרגתית למצב הלחץ. לעיתים, כאשר החרדה חזקה, מקובל ללוות את השלבים הראשונים של טיפול כזה בטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי הוא דרך אחת (לרוב בנוסף לטיפול שיחתי) לתקוף את הבעיה הנפשי באופן פיזיולוגי. חשיבה חיובית היא טכניקה המקובלת בטיפול קוגניטיבי. לסיכום, הטיפולים הנ"ל אינם סותרים אלא משלימים זה את זה. יש לבדוק מה מתאים לאדם הספציפי העומד בפנינו: למשל, אנשים בעלי מודעות עצמית יבקשו להתבונן אל תוך עצמם בעזרת טיפול פסיכודינאמי, אנשים המחזיקים בדעה ש"הכול מתחיל בראש" מתאימים יותר לטיפול קוגניטיבי המטפל באמונות של האדם, יש כאלה שעבורם השיטה המתאימה יותר היא "נעשה ונשמע" ולהם יתאים הטיפול ההתנהגותי ויש כאלה המעדיפים להתייחס אל הקשיים הנפשיים שלהם כמו אל כל מחלה פיזיולוגית (ויש הרבה פסיכיאטרים התומכים בגישה זו) ולהם יתאים יותר טיפול תרופתי. וכאמור, שילוב של טיפול תרופתי בפסיכותרפיה באחת מהגישות הנ"ל הוא היעיל ביותר. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין