אני מיואשת

אני מיואשת לא יודעת מה לעשות כבר כמה שנים שאני סובלת מחרדות שהיתפתחו לאגורופוביה נסיתי כדורים זה עזר קצת אבל לא נעלם לגמרי עם כל הבלגן הזה הצלחתי להכנס להריון ולהוליד ילד עד היום אני לא מעקלת את זה שהצלחתי להיתגבר על הפחד ולהביא ילד לעולם (אני מודה לאל) אבל למרות שהמצב יותר טוב ממה שהיה והיום אני בלי שום כדור אבל עדין יש לי אגורופוביה ואני מיואשת לא יודעת כבר לאין ליפנות מה לעשות עוד מעט אני הצתריך להוציא את הבן שלי לטיל בארץ לראות עולם ואז מה ?איך אני יעשה את זה ? מה לעשות? האם יש משהו שמכיר את הנושא הזה מקרוב ויודע שאפשר לטפל בזה ולצאת מזה אני ישמח לשמוע צריכה עזרה ויעוץ דחוף תודה מראש המיואשת.

שלום ניקול, העובדה שעברת את חוויית הלידה בתוך התקופה הקשה מעידה על כוחות נפש גדולים מאוד. הטיפול היעיל ביותר באגורפוביה הוא שילוב בין טיפול תרופתי ע"י תרופות המעכבות ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI כמו פרוזאק, סרוקסאט וכו") וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי. הטיפול התרופתי מאפשר הקלה סימפטומאטית מהסוג שחווית כאשר לקחת את התרופה והטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי הוא טיפול קצר טווח (כחצי שנה לכל היותר), שבו נלמדות טכניקות הרפיה המתורגלות תחילה בדימיון מודרך של הסיטואציה המפחידה (במקרה שלך, יציאה החוצה) ובהמשך, בצורה הדרגתית, לפני שאת יוצאת החוצה תחילה לפרקי זמן קצרים ולמרחקים קצרים מהבית. במסגרת החלק הקוגניטיבי של הטיפול נערך ניסיון לשנות דרכי חשיבה שלילית (למשל, הפחד מפני הפחד שמעורר את החרדה). הטיפול התרופתי מאפשר רמה התחלתית של רגיעה יחסית שבה אפשר להתחיל בצורה יעילה יותר את הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי. בהמשך כשתתייצבי על רמת חרדה נמוכה יותר ניתן יהיה להפסיק בהדרגה את הטיפול התרופתי בפיקוח פסיכיאטרי. ושוב, לפי תיאורייך, את חזקה ויכולה להיעזר בטיפולים הנ"ל לפתרון הבעיה. גם התינוק שלך יהווה תמריץ משמעותי לשיתוף הפעולה שלך בטיפול זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין