נשואה ובודדה

שלום רב. אנו זוג נשוי מזה 30 שנה. קשה לי מאד לראות את בעלי מרבה בשיחה עם אחרים, איתי הוא ממעט מאד בשיחה. באירועים - קם לפתע מכיסאו בטענה ש"לא מסוגל לשבת במקום אחד זמן רב" , ופתאום אני רואה אותו מסוגל שבת כן - עם מספר גברים מחוץ לאולם, ואותי משאיר יושבת בודדה. שוחחתי איתו על כך, והוא אומר שלא עושה זאת בכוונה. בבית, גם ממעט בדיבור, אולי 10 משפטים ביום, האם זה הרבה?. אני משתפת אותו ב ה כ ל. הייתי מאד מעוניינת שיישתף אותי בכל מה שמדבר עם אחרים, ומה תשובתו: "לא דיברתי משהו מיוחד..". אני אפילו מעוניינת גם דיבור "לא משהו מיוחד" , העיקר שיישתף אותי- והוא שותק. אני יכולה לדבר איתו על החדשות, על מה שקרה, מה שקורה, ואיתי הוא שותק. זה מרתיח אותי לראות אותו מדבר עם אחרים, ואיתי בקושי רב מוציא מספר מילים. האם זה נקרא חבר לנישואין? עם הגיסים שלי, גיסות, שכנות, חברות אני והם מדברים איתי הרבה והוא- שתקן עם דיפלומה. החלטתי סופית מספיק לסבול - באירועים שלא מדברים אלי.. - פשוט לא להצטרף אליו לאירועים ושילך לבד. מדוע אני צריכה להרגיש כאילו הזנב שלו, התכשיט שלו, ואותי להרגיש עזובה ומדוכאת באירועים. מדוע בעלים אחרים לא עוזבים את נשותיהם בשמחות, האם זה נקרא בעל שמכבד את אשתו??? מה עלי לעשות והאם החלטתי נבונה, פשוט לתת לו ללכת לבד , בכדי לצמצם את הכאב שיהיה לי איתו.-נועה.

הי קראתי את הודעתך וכאילו זאת אני שכתבתי אותה. אני נשואה מזה 8 שנים ובסה"כ יחד עם בעלי כבר 11 שנים. בעבר - זו אני שהייתי מדברת, יוזמת, משתפת וחרדה כל הזמן לתגובות שלו (יעזוב, מה יגיד, איך יתנהג ליד המשפחה וכו'). ביקשתי ממנו שנלך לטיפול זוגי , אך הוא כמובן סירב. התחלתי טיפול פסיכולוגי פרטני לפני כשבעה חודשים... ואז התחילו גם השינויים בינינו...פתאום התחלתי פחות לשתף אותו, לבדוק יותר את "ההסכמים" הלא כתובים בינינו, בניתי עולם משלי אפשר להגיד. אבל הבילתי צפוי הוא זה: ככל שאני הפסקתי לשתף אותו, הוא התחיל להתעניין יותר , כאילו מפחד שמה שהיה עד עכשיו יהיה כבר אחרת. אחרי חצי שנה של טיפול פסיכולוגי הוא, וקשה לי להגיד זאת, הוא יזם טיפול זוגי. והיום אנחנו בטיפול זוגי עולים על איזו דרך. אני כבר לא ה" בידור" שלו וגם לא זו שמחפשת להיות איתו כל הזמן או מחפשת לדבר איתו כל הזמן, היום זה הוא שמשתדל להכנס לעולם שלי, להבין אותי. למשל באירועים- אני זו ש"עוזבת" אותו והולכת להגיד שלום למכירים לבד. כך שנוצר מצב חדש , הוא זה ש"מחזר "אחרי היום. אבל זו כמובן לא המטרה, אלא ההבנה העמוקה של התלותיות , של החסרונות והחסכים של כל אחד מאיתנו בקשר הזוגי. את זאת הבנתי וגם הבנו רק דרך הטיפול שאני עוברת לבד וכן דרך הטיפול הזוגי מקווה שעזרתי במשהו שיהיה לך בהצלחה חלום

איכשהו זה ריגש אותי. ורציתי להגיב להודעה המקורית. נראה לי שהדברים מתחלקים לשניים - אחד קשור ליחסים ביניכם כאשר אתם לבדכם. העובדה שאין מספיק תקשורת עבורך, אין שיחות סתם או לא סתם, נראית לי משהו שכדאי לטפל בו. אולי תצליחי לשכנע אותך שאתם יכולים להעזר בטיפול זוגי? לגבי החלק השני - ההתנהגות באירועים וההרגשה שלך איתו בכזה מצב. אני רואה בזה משהו קצת אחר. נראה לי שמול החברה אנחנו זקוקים לגיבוי של בן הזוג, ושדברים יראו "טוב", אבל האמת היא שבהרבה מקרים כאשר הייתי באירועים עם בן זוגי לשעבר, באמת נהניתי יותר לשוחח עם אנשים אחרים. למה? כי אותו אני רואה כל הזמן, ואותם רק לעיתים נדירות. והוא דווקא התקשה להסתדר בחברה "בלעדי". הנושא של איך אתם יחד בחברה נראה לי לכן פחות חשוב. אולי אם הקשר שלכם יהיה יותר מספק וטוב, לא תכעסי עליו שהוא משאיר אותך לבד, וגם יכול להיות שהשהות שלכם יחד החברה תהיה יותר נינוחה ורגועה. בקיצור, מכל מה שאני אומרת זה שנראה לי שכדאי לטפל דווקא ביטויים היותר עמוקים של חוסר תקשורת ולא בסימפטום הקצה של ההתנהגות בחוץ.

שלום נועה, חלק מהתופעה שציינת הוא מאוד שכיח ואפילו נורמטיבי: נשים נשואות רבות מוצאות בשלב מסוים של הנישואין שפה משותפת ואוזן קשבת אצל חברותיהן הקרובות ולעיתים הן חולקות זו עם זו גם קשיים שיש להם בחיי הנישואין. לפי תיאורייך, בעלך מצא לו "חוף מבטחים" או "עוגן" בקשר שלו איתך, אך הוא זקוק למרחב מחיה פרטי מאוד גדול, אותו הוא מוצא בקשריו עם חבריו. תחושת הביטחון שהוא מוצא אצלך הופכת אותך למובנת מאלייך בעיניו ולכן הוא לא מרגיש צורך להתאמץ. כמו לילה, גם אני התרשמתי מאוד מתגובתה של חלום, ואני באמת חושב שהמטרה צריכה להיות הפחתת תחושתו של בעלך שאת מובנת מאלייך וזמינה כל אימת שיחפוץ. גם אני ממליץ בהקשר זה על טיפול זוגי ואם בעלך לא יסכים לשתף פעולה הייתי ממליץ לך לפנות ראשונה לבד למטפל זוגי ולהתחיל בפגישות אינדיבידואליות. כשבעלך יראה שכוונותייך רציניות, הניחוש שלי הוא שחרדת הנטישה שלו ממך תעלה, הוא יפסיק לראותך כמובנת מאלייך, יחזר יותר, ייקח את רצונותייך בחשבון ובמילים פשוטות יתאמץ יותר וכמו שאנחנו מכירים את התופעה, טיפולים שהתחילו כטיפולים פרטניים באישה הופכים במשך הזמן לטיפולים זוגיים כאשר הבעל חש מאוים ומצטרף לטיפול הזוגי. העיקרון הוא להפחית את ההרגשה שאת כל כך מובנת מאלייך. ובאמת, לשם הסימטריה, הייתי מציע לך לעשות סבב בין מכרייך באירועים חברתיים במקום להעביר לו את המסר שכל ישותך מסתכמת בהמתנה לו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב. היה לי מאד מעניין לקרוא את מה שכתבתם לי, תודה רבה לכם. חלום, אולי באמת אני אאמץ את השיטה שלך, לא להיות דבוקה ודביקה לבעלי, ולארועים שלא מדברים אלי - לשלוח אותו לבד. בבית, התרגלתי לזה שהוא לא איש שיחה גדול.. רק מה שצריך לדעת: מה חדש, מישהו צילצל? מה שלום הילדים - ובזה נגמר. הוא לא משתף אותי, איך היה, מה היה מה דיבר בעבודה, מה דיבר ועם מי דיבר מחוץ לבית, וזה מפוצץ אותי. האם 10 משפטים ביום - זה נקרא חבר לנישואין??, לכן, באירועים, או בכל מפגש חברתי - אני זאת שסובלת. אני הגעתי למצב שאני לא מסוגלת לראות אותו מדבר עם אחרים. זה מפוצץ אותי מקנאה ומכעס. למה עם אחרים כן ואיתי ממעט בדיבור??? אחרים יותר חשובים לו מאשתו???האם הינך חושבת שברגע שלא אפציר בו לדבר, אשתוק גם, לא אצטרף איתו לכל אירוע- יגרום לו לחזר אחרי?? זה מאד מעניין. ברגע שילך לבד לאירועים ויראה איך כל אישה מצטרפת לבעל ואני לא - מקווה שלא ישמור טינה, ואז השתיקה שלו תתגבר, אינני יודעת איזה השלכות תהיינה בעתיד.או באמת שווה לעשות את הניסיון הזה, שילמד לקח ויראה כמה זה כואב לי ואולי עכב זה הוא ישתנה?! - מי יודע. חוץ מיזה הוא בעל שדואג, מפרנס, לא חוסך לי מאומה, ואבא לתפארת - רק מפריע לי השתיקה שלו איתי ועם אחרים אחוקים, זה פשוט מפוצץ אותי וגורם לי להתרחק ממנו יותר ויותר. לכן, אני מעדיפה להיות סגורה בבית וכמה שפחות להיות חשופה איתו עם אנשים כדי לצמצם את הכאב.. - נועה.