חיטוט נפשי

ד"ר רובינשטיין היקר שלום למן הפעם הראשונה שייעצת לי לגבי טיפול קבוצתי(דבר שהתעניינתי בו גם לפני כן) אני חושב שעברתי איזה תהליך של גיוס כוחות נפשיים,באורח שנראה לי לא מודע - מעין מטלה שהמוח התבקש לעבד ולמצוא פתרון... עם כל הקושי שלי להתחבר לאנשים,אני מוצא את עצמי מדי פעם מצליח להכנס לאיזה מעגל חברתי,ואני מרגיש שיש לי שיפורים בין לבין העניין הוא כזה:לקבוצה ההתנהגותית בגהה לא כל כך רציתי לחכות,אז נרשמתי בכל מקרה לקבוצה פסיכודינמית במכון פרטי,כשלפגישת ההיכרות היה לי נורא קשה להגיע מן הסתם,וכשזו כבר הסתיימה,חשבתי לעצמי שאולי אני רק מזיק לעצמי ע"י פתיחת הפצעים הישנים של העבר,וע"י ניסיון להסביר אותם לאחרים ולעצמי אני חושב שנכון יש כאן קטע הימנעותי שמאפיין אותי,מצד שני במקום לחיות אני עסוק בלהנציח את הבעיות במקום להתמודד איתן. אני די חושש שאולי אני עושה טעות כאן,שאולי הנזק יהיה גדול יותר מהתועלת אולי בעיקר זה החשש הגדול מחשיפה שעוצר אותי...כי אני מניח שלטייח דברים יכול להיות פתרון לטווח קצר אבל תמיד יש איזה קושי ברקע שבסוף צריך להתמודד איתו. אז יש כאן שני דברים שעלו...מעניין אותי לדעת מה נכון יותר לגבי - האם החיטוט מזיק יותר,או ההמנעות והצורך לשמר אותה כדפוס התנהגותי מזיקה יותר? תודה רבה כתמיד... איש 24

שלום איש, טיפול דינאמי מכוון להעלאת המודעות העצמית ולפיתוח תובנה והוא יכול לעזור לך באופן כללי. כמובן, זו שאלה של מידה ואם אתה מקדיש את חייך לפיתוח תובנות ולא משנה שום דבר הלכה למעשה, זהו חיטוט עצמי שעלול לגרום נזקים (http://gidi9.home-page.org/). בבעיה הספציפית של הימנעות, אם אתה חש שיפור ע"י מאמצים עצמיים, אדרבא, אך כאן הגישה צריכה להיות באמת עשייה ולא תובנה. חשוב מאוד להפריד בין שני הדברים ולא להשתמש בתובנות הנרכשות בטיפול פסיכודינאמי כדי להעניק לעצמך פטור עצמי מעשייה המכוונת לטפל בהימנעות בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין