לד"ר גידי רובינשטיין

גידי, שלום! תרשי לי לספר לך עד כמה שאני יכולה בקצרה את השתלשלות האירועים שהביאו אותי לחיות בסיוט מתמשך מאז ועד היום ומחכה בכל רגע להתעורר ממנו. כיום בת 31, הכל התחיל לפני 6 שנים כאשר יצאתי לראשונה מבית ההורים בזמן היותי סטודנטית ערב אחד בזמן עישון מריחואנה (שקודם בסה"כ היו לי חשתי פחד גדול מאיבוד שליטה וחטפתי התקף - פאניקה: התקפים מאז ועד היום לא היו יותר ומזה אני לא חוששת, אך במקומם התחילו לי בעיות שינה חמורות ביותר, בתחילה זה בא בפרקים של מס' שבועות ולאחריהם הייתי ישנה נהדר במשך 3 חודשיים, אפשר לומר שבאותה תקופה הכל היה חדש לי והיה לי קושי להתמודד במצב, הלכתי לפסיכולוגית תקופה קצרה זה לא עזר, הפנתה אותי לטיפול תרופתי- אך לא הסכמתי. ככה בשנתיים הראשונות עוד המצב היה בגדר בעיה במצב בינוני. עם השנים כשעברתי מקום מגורים לעיר אחרת המצב החמיר אך ניסיתי להתעלם והמשכתי לתפקד כמעט כרגיל עם עייפות גדולה ותיסכול שלאט לאט תפס את מקומו ונסיון להבין, לנתח את הבעיה , הייתי נמנעת מלבצע דברים בימים שלא ישנתי על מנת לא לחבל בביצועיי, חיכיתי ליום שבו ישנתי ואז הרשתי לעצמי לגשת לראיונת עבודה, לצאת עם בחורים וכו'...עם הזמן לא היו לי יותר מדיי ביררות והתנהלתי בכל זאת מתוך עייפות מאוד מאוד גדולה. אני מעדיפה שלא לתכנן מראש דברים אך זה קשה מאוד- עם הזמן הבעיה הפכה לכרונית (למרות שממש אני לא מוכנה לקבל ולחיות עם העובדה הזאת) אני לא מאמינה שאי- אפשר להחזיר את הגוף שלי למצב תקין וטבעי כמו שהיה קודם, אני רוצה לציין שמעולם לפני- כן לא היו לי בעיות שינה כאלה או אחרות.. אני גם לא מייחסת את זה לדיכאון- ימים בהם אני ישנה אני חוזרת לתפקוד מלא תקין ואופטימי עם עשייה רבה, אך המעגל הקסמים הזה בו אני נמצאת כאשר העייפות משתלטת עליי, מן- הסתם גם דכדוך, תסכול וייאוש נכנסים לתמונה (שאלת הביצה והתרנגולת) הקושי הספציבי שלי הוא בהרדמות, כאשר זה טוטאלי, כלומר: אם לא נרדמת, אז לא נרדמת נקודה! יוצאת בבוקר מהמיטה ומאחר ואני לא עובדת כיום אז אני משתרכת בבית או בחוץ בסידורים קלים ומחכה ללילה ואולי ליישוע שאיתו יביא- השינה, כדיי שלמחרת אני אוכל לבצע את הדברים שאותם אני צריכה לעשות על- מנת להתקדם בחיי. הביה השתלטה עליי- ויוצא מזה זמן רב כבר שאני ישנה אולי לילה או שניים בשבוע (היו תקופות שעברו 10 ימים ללא שינה בכלל) יש לי יכולת לישון ביום קצת , אך אני לא עושה זאת- אני מנסה לסגל לעצמי "הגיינת שינה" ולא להפריע למנוחת הלילה. הפסקתי עכשיו טיפול פיסכולוגי- דינמיי לאחר שנה וחצי אך לא הועיל כלל (בתחילה היה דווקא נראה שיפור) אני מאמינה שאם רק ארצה זאת אני אוכל לישון, זה תהליך מחשבתי שלי, פחד שמא לא להצליח לישון, דאגה רק באותו העניין, לפני שנכנסת למיטה. זה מצב שגורם לי להיות קצת דרוכה לפני השינה, ולעיתים מתייסרת גם במחשבות במהלך היום. גם אם לעיתים אני מרגישה ישנונית בלילה ונכנסת למיטה, אני לא מאמינה שהצליח להרדם, מן חוסר- אמונה טוטאלי ביכולת ההרדמות שלי (בכל זאת עברו כבר 6 שנים) אבל אפשר לומר שכבר מההתחלה פחדתי שלא אישן מיד אחרי "אירוע העישון", פחדתי מהנבואה שמגשימה את עצמה, הבאתי את זה על עצמי. בכל מקרה, אני יודעת מה שהכי יעבוד בשבילי ואני צריכה זה מישהו ש"ייתכנת" אותי מחדש, איכשהו לקשר את עניין השינה וההרדמות לדבר קל ונעים- שמעתי על שיטת nlp שנראה לי הכי קרוב לזה, האם נכוןהדבר? האם שיטה זו יכולה לדעתך לפתור לי את הבעייה. אני מנסה להימנע מלהתחיל טיפול תרופתי- גם בגלל תופעות הלוואי אבל בעיקר בגלל שהכדורים אינם מאפשרים לשקוע בשינה עמוקה ובריאה - דבר שכיום מתרחש אצלי בימים בהם אני כן ישנה. אשמח להצעות, רעיונות , הערות ואולי גם הארות... בוקר טוב אפרת קשה לתאר את הסבל שאני עוברת, אני מחמיצה את השנים הכי חשובות שבהם אני צריכה לארגן את חיי ולהתקדם בהם, מיותר לציין שזה פגע בהרבה הבטים בחיי, כיום אני ללא עבודה וללא בן- זוג. היו הצעות עבודה- אך אני לא מקבלת אותם עד שאני לא אסדיר את העניין הנ"ל, לא רוצה להגיע למקום העבודה בידיעה שאני לא יכולה להפיק את ה- 100% שלי.

שלום אפרת, אכן נדודי שינה כרוניים עלולים לגרום למעגל הקסמים שאת מתארת ואשר מגביר את נדודי השינה. ראשית, הייתי מציע לך לעבור בדיקה במעבדת שינה על מנת לשלול כל סיבה אורגנית. שנית, ישנן כיום תרופות שינה שלדעת הנוירולוגים אינן גורמות התמכרות (למשל, סטילנוקס ונוקטורנו) שמצליחות לגרום שינה גם במקרים של אינסומניה כרונית וזאת בלי לגרום לתופעות לוואי כמו נמנום למחרת. שלישית, את מתארת מלחמה בלתי פוסקת בנדודי השינה, דבר שללא ספק מגביר אותם. יש קבוצה מסוימת של סימפטומים כמו אימפוטנציה או נדודי שינה שבהם מאמץ מרחיק את הפתרון עוד יותר. הייתי מציע לך שאם אינך נרדמת תוך חצי שעה, להחליט שהלילה אינך ישנה אלא נחה בשכיבה, לפתוח רדיו או לקרוא ספר או אפילו, מוטב, לצאת מהמיטה ולמצוא לך איזה עיסוק כלשהו. זה הדבר היחיד שלדעתי עשוי לפרוץ את מעגל הקסמים שנוצר. מעבר לכך, קיים כמובן צורך להמשיך בטיפול הפסיכודינאמי כדי לטפל בצורה העצום שלך בשליטה המסתתר מאחורי חוסר היכולת להירדם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

גידי, שלום אני אשמח אם תוכל להמליץ לי על פסיכולוג/ית מצויין לנושא הנ"ל, שיהיה מסור ולא מרוחק. אולי דווקא טיפול התנהגותי- קוגניטיבי יתאים לי יותר? מה דעתך? אגב- הייתי במעבדת השינה בתל- השומר ולאחר תשאול מפי הרופא הבכיר הוא החליט שאני אנני זקוקה לבדיקה במכון כי לדעתו הבעיה היא "עוררות יתר" ולי לא ידוע על כל בעיה רפואית אחרת. ושוב, תודה אפרת

גידי, שלום! תודה לך על האבחנה החדה. אשמח לקבל ממך המלצות לפסיכולוגים קליניים מצויינים ומסורים המתאימים לבעייתי, כמו- כן, האם לדעתך ייתכן שטיפול התנהגותי- קוגניטיבי יתאים יותר לעניין שלי? תודה עופרי שונה מאפרת לבקשת המערכת

בוקר טוב. אשמח להציע לך כמה הארות אך קודם הערה אחת- אנה בחרי כינוי אחר, כדי שלא ליצור בלבול. מנסיוני, נדודי שינה , לאחר שנשללה בעיה כלשהי במעבדת שינה, מצביעים על איזושי חרדה או פחד. בלילה, המחשבות מציפות ועולות, אנחנו פחות עסוקים וטרודים בעניינים שדורשים ריכוז, ולכן כל 'השדים' מתעוררים. לחשוב על זה ולצפות לזה ולתכנן כל מיני נסיונות התגוננות לא יועילו (תנסי לא לחשוב למשל .. על פיל צהוב מן הסתם זו תהיה המחשבה הראשונה שתעלה במוחך) . לדעתי, חבל שהפסקת את הטיפול הפסיכולוגי. נכון ששנה וחצי נשמע לכאורה הרבה זמן, אבל לפעמים דברים מורכבים לוקחים יותר זמן, הכימיה בתחילת הטיפול אינה כמו בהמשכו, ואולי דווקא הנקודה שבה בחרת להפסיק היא הנקודה שבה שהיית צריכה להתגבר עליה ולהמשיך ממנה. כמובן שתמיד ייתכן שהאינטראקציה בינך לבין המטפל לא הייתה טובה, ואז יש מקום לבדוק מטפל אחר. אני מודעת לכך שלא התייחסתי ספציפית לבעיית השינה אבל להערכתי מדובר בסימפטום למשהו אחר. כמובן שאפשר לטפל נקודתית בסימפטום, אבל אז לא ממש השגנו את המטרה.. בהצלחה. אפי

היי, אפרי ותודה על תשובתך העניינית! אני קצת מתקשה למצוא את ההודעה שלך ישירות מהפורום, דליתי אותה מתיבת הדאר. בכל מקרה אתה נשמע רווי נסיון או לפחות מכיר את התופעה מקרוב. הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי מהסיבה שבאמת ניחשת, לא היתה דינמיקה טובה ביני לבין המטפלת. אשמח אם יש לך המלצות לפסיכולוגים שניראים לך מתאימים לבעיה שלי: האם לדעתך, דווקא טיפול התנהגותי- קוגניטיבי יכול לעזור במקרה הנ"ל? עופרי