טיפול שלא עוזר.

ד"ר שלום, אני בת 20 ומטופלת כרגע ע"י פסיכותרפיסתית. היא ממש טובה וממש חמודה שזה חשוב... אבל יש לי ביע האחת אומנם אני צעירה אבל בגלל המון בעיות שעברתי כולל הפרעת אכילה שהיא הקלה מכין כל הבעיות לכן עברתי הרבה טיפולים ע,י פסיכולוגים ופסיכיאטרים ואישפוזים... היו לי מאז שהתחלתי לטפל בעצמי 5 מטפלים ואני מטופלת כמעט רצוף בערך כבר 5 שנים. ויש לי בעיה כי אני גם לומדת פסיכולוגיה וגם למדתי כבר את השיטה שלהם להסתכל על דברים ולפני שאני חושבת איך אני רואה את הדברים אני מסתכלת איך הם(הפסיכולוגים) רואים את הדברים. לכן נורא קשה לי לדבר מהלב ואני מדברת הישר ממה שהמחשבה אומרת לי שנכון ולא מה שבאמת נכון... זה נורא מקשה עלי, במיוחד שאני כרגע במצב שכל צעד הכי קטן לא נכון יכול להפיל אותי לתוך תהום עמוקה ביותר. עוד בעיה שנקשרתי אליה יותר מדי, נהיתי תלותית( ז הלא פעם ראשונה שאני נהית תלותית במישהו כל כך), וזה גם מקשה על הטיפול.... מה בעצם השאלה? מה נכון לעשות? אולי להפסיק את הטיפולים בכלל? להתרחק? ניסיתי לדבר איתה על זה אבל בגללי, בגלל איך שאני רואה את הדברים אנחנו בקושי יכולות לתקשר... אוף אפילו את השאלה לא מצליחה לשאול כמו שצריך מקווה שאולי תבין תודה יהלי

שלום יהלי, אחת הדעות הקדומות נגד טיפול פסיכולוגי היא שהוא יוצר תלות אצל המטופל. אחרי כל מה שעברת, בוודאי לא קשה לך להבין שעדיף שתהיי תלויה בפסיכולוגית שלך מאשר באנשים אחרים, אפילו בעלי כוונות טובות מאוד, שהם צד מעוניין בקשר איתך. פסיכותרפיה היא תרבות בפני עצמה, בעלת אידיאולוגיה ושפה משלה, ולכן אין זה אך טבעי שבמשך 5 שנות טיפול בגיל כה צעיר הפנמת את צורת ההסתכלות והחשיבה האופיינית למטפלים. אינני רואה בכך כל רע. נכון, שלעיתים את משתמשת בזה כחייץ בינך ובין המטפלת ומביאה אליה כבר חומר מעובד שעבר דרך המסננת של מה שאת כבר יודעת. עדיף היה שהיית מביאה את הרגש הטהור, הבלתי נגוע, בצורה גולמית, אך גם לכך את מודעת ואולי חלק מהטיפול צריך להיות מכוון לגלות מחדש את אותו רגש גולמי לפני שעבר אצלך את העיבוד האוטומאטי של "מה הפסיכולוגים היו אומרים על זה?". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני רוצה להציג דיעה אחרת לזו של גידי. קודם כל לא תמיד ההיקשרות למטפל הינה באה כתחליף להיקשרות אחרת או מהווה אלטרנטיבה לה לא תמיד יש לאדם במצבים כאלה על מי להישען ובמי להיתמך, ואז המטפל הופך לנקודת המשען היחידה. העובדה שטיפול פסיכולוגי יוצר תלות לא ברור לי מדוע מוגדרת כאן כדיעה קדומה קודם כל מהניסיון שלי, (וגם ממה שאני קוראת כאן על ניסיונם של אחרים), הטיפול לא רק שעלול ליצור תלות עזה במטפל , להקשות בכך מאוד על הטיפול עד כדי שלא יאפשר אותו וזאת רק במקרה הטוב, שכן שכן יש מקרים אחרים שכל זה גם יכול להסב נזק רב למטופל עצמו, ולהוסיף רעה חולה נוספת לזו שעימה בא המטופל לטיפול. לעיתים שני הצדדים קשה להם להתנתק מהמעגל הזה שהם נקלעים אליו והעסק מסתבך... כשהטיפול כבר מזמן הפך לא יעיל ורק נוצרה בעייה נוספת. לדעתי אם את כבר מעלה את השאלה כאן כנראה שיש בך ניצוצות לפחות, של תחושות בטן שאומרות לך שמשהו כאן לא בסדר ושקוראים לך לשקול עזיבה לכי על פי תחושות הבטן שלך עזיבה הגם שהיא מפחידה יכולה להיות מאוד רצוייה לפעמים ולא הייתי שוללת מראש את האפשרות.

תודה לך!!! עוד שאלה אחרונה יש לי אלייך... כמה אתה חושב שזה נכון למישהי שהיתה מטופלת בחייה אצל פסיכלוגים והיתה חולה בהפרעת אכיל ההמון שנים ללמוד פסיכלוגיה? אני מאוד רוצה ללמוד פסיכלוגיה אבל הדעה הרווחת אצל רוב האנשים שאני מספרת להם את הרצון הזה היא שאם לא יכלתי להסתדר לבד אני גם לא אוכל לעזור לאחרים... מה דעתך בנושא?