סטטיות בטיפול דינאמי

כבר 4 שנים בטיפול, תרופתי ושיחות. חרדות, דכאון מג'ורי ומחשבות אובדן על רקע הזנחת אם והתעללות בינקות. לאחרונה גם מחשבות הרסניות בגלל מחשבות קונספירציה, כהגדרת הפסיכי'. המטפלת אומרת כי בכל פעם שאנחנו נוגעים באשמה שלי, אני סוגר את כל הפתחים וננעל בהענשה עצמית וסירוב לסליחה עצמית. כך, היא אומרת, אנו במצב סטטי נמשך למרות מהות הדינאמיות שבטיפול. תפשתי מרובה לא תפשתי. אני אומר שסליחה עצמית עבורי היא מחיקת המעשים שעומדים בבסיס האשמה. אני לא יכול למחוק אותם כי תוצאותיהם עומדים לנגד עיניי כל העת. ילד מוכה הפך לאב מכה. אין לי אימון במיגדר של אימי. אני בפחד מתמיד לא רק ממנה (והיא כבר בת 70) אלא גם מזוגתי ומביתי ולמעשה מכל אישה שהיא. המדינה על כל מוסדותיה רודפת אותי כי חשפתי שחיתות. כל ההליכים בעיניינים שלי נתקעים כל הזמן. אני רובץ מול המסך במשך שעות ללא מעש. ער 30 40 שעות וישן בקושי 6. ארבע וחצי שנים של טיפול פסיכודינאמי - והכל עדיין סטאטי. אני תקוע במחשבה אחת - מוות הוא הפיתרון. תכל'ס, מהי סליחה עצמית? כיצד אני מגיע אליה? איפה היא נמצאת?

שלום לך, קשה לי מאוד לנחש את היסטוריית החיים שלך, אך ממה שאתה כותב טיפול פסיכודינאמי משולב בטיפול תרופתי הוא הטיפול המתאים לך. טיפול פסיכודינאמי קרוי כך בגלל הבנת הדינמיקה של הקונפליקטים הנפשיים, אך הוא בהחלט יכול להיתקע ובהחלט יכולות להיות בו רגרסיות. אני מבין שהפסיכולוגית שלך מנסה להקל על תחושת האשמה שלך ועדיין לא היגעת למצב שאתה יכול לסלוח לעצמך, למשל, על כך שהפכת להיות אב מכה. רק מי שבקיא היטב בהיסטוריית החיים שלך יכול לעזור לך נתיב מתאים לכך שתסלח לעצמך ויהיה מאוד שטחי, לא מקצועי ולא אחראי מצידי לעשות זאת ברשת. מן הסתם האדם המתאים לכך היא המטפלת שלך. הבעיות שלך לא נוצרו ביום אחד ותהליך פתרונן ממושך ודורש סבלנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

זאת הרגשה שהקירות, מדופנים בחיצים, סוגרים עליך סופית והפיתרון המהיר הוא לקחת את מותך בידיך טרם תיסבול עוד. על כל פנים, תודה.