מתלבטת

גידי שלום אני בת 32 נשואה + 2 ילדים קטנים. עובדת מזה מס' שנים במשרד קטן בתפקיד פקידותי. תמיד הייתי מתוסכלת מזה שלא המשכתי ללמוד באוניברסיטה, דבר שגרם לי לדימוי עצמי נמוך וחוסר סיפוק בעבודה, אך השלמתי עם הויתור למען ילדיי. בשנתיים האחרונות סבלתי מהפרעת חרדה שהתפתחה בעקבות לחץ לאחר לידה, ההפרעה התבטאה באגרופוביה וחרדה חברתית. כיום שנתיים אחרי, אני מרגישה חזקה יותר ו"מאוזנת" יותר. דווקא עכשיו אני שוב מרגישה תסכול מהעבודה, והייתי רוצה לשלב לימודים אקדמאיים אחה"צ. מכיריי מייעצים לי לחכות עוד שנה, שהילדים יגדלו עוד קצת, מה גם שאומרים שהעיתוי בחיי אינו מתאים שכן רק עכשיו אני מתאוששת מהמשבר הכי גדול שהיה לי בחיי. ולכן יכול להיות שמצב של לחץ נוסף, לימודים, עבודה, ילדים, בית - כל זה אולי יגרום שוב ל "קריסה". אנא דעתך. מיטל

עיצות של אנשים אחרים לעיתים לא שוות יותר מדי.... נדמה לי שאת יודעת הכי טוב האם הילדים מספיק גדולים וכמה את מסוגלת עוד להמשיך ככה בלי לממש משהו מהדברים שאת חולמת עליהם. אם את מרגישה שזה מתאים, למה שלא תתחילי? תתחילי אולי בקטן, בלי לחץ, כך שזה יהיה אתגר ולא סיבה לחרדה. ותשארי עם היד על הדופק, כך שתוכלי לשנות בהתאם לצרכים שלך. מעורבות יתר של אנשים אחרים יכולה ליצור לחץ לעמוד בציפיות ולהוכיח להם. למה את צריכה את זה? מכירייך יכולים לתמוך בך בהחלטות שלך במקום לייעץ לך.

שלום מיטל, נראה לי שכבר נתת לעצמך את התשובה ואת מחפשת לגטימציה מאיש מקצוע. החבר הכי טוב של החרדה הוא ההימנעות. אנו מפחדים מדברים שעדיין לא קרו. זו מהות החרדה. כשמשהו כבר קרה, לטוב ולרע, אנחנו כבר לא חרדים. ככל שתימנעי יותר, תפחדי יותר. לכן אני לא צופה לך שום קריסה. ההפך הוא הנכון. כבר שנים את מפחדת ממה שאת רוצה - לצאת אל העולם, להרחיב אופקים, ללמוד... לדעתי, פיתחת את האגורפוביה והחרדה החברתית כהצדקה לא לעשות זאת וככל שתעשי זאת יותר מוקדם, תמגרי את החרדה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

גידי בוקר טוב, הפחד שלי הוא לא מהחרדה, כי האגרופוביה והחרדות אף פעם לא מנעו ממני לעשות מה שרציתי (עם כל הקושי). הפחד שלי הוא מתוספת לחץ בחיי שכן לשלב עבודה, 2 ילדים קטנים, ודאגה לבית - אותי זה מלחיץ, והחשש שלי הוא שאני לא אעמוד בזה. מיטל